תמ"ש 22601/03

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישה אישה, מ.ר., נגד בעלה, ד.פ.ר., בעקבות פרידתם. האישה ביקשה מבית המשפט להורות לבעלה לשלם מזונות עבור חמשת ילדיהם – ארבעה מהם בגירים בעת הגשת התביעה, ושניים מהם קטינים. ארבעת הילדים הבוגרים עדיין גרו בבית. האישה גם ביקשה מבית המשפט לקבוע את הסכום שעל הבעל להפריש למזונותיה, וכן לכסות את עלויות לימודי התואר השני, וביקשה מספר החלטות נוספות הנוגעות לנכסים המשותפים של בני הזוג, כגון דירתם ורכבם. השופטת פתחה את דבריה בהתוויית המסגרות המשפטיות הרלוונטיות לכל אחת מהתביעות, לרבות דינים הנוגעים למזונות במשפט העברי. לאחר מכן התייחס השופט לכל טענה לגופה. באשר לבקשת התובעת למזונות אישיים, קבעה השופטת כי הכנסתה של התובעת מעבודתה מספיקה לצרכיה שלה, ועל כן דחתה את תביעתה. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא תהיה אחראית למימון התואר השני של התובעת, שכן לא מדובר בהוצאה מוצדקת בנסיבות העניין. לאחר מכן פנה השופט לשאלת מזונות הילדים. לגבי הילדים הבגירים קבעה השופטת כי האם תוכל לקבל מהאב שיפוי בגין ההוצאות שהוציאה בגידולם, למרות שכבר לא היו קטינים בעת מתן פסק הדין. השופט הורה לאב לשלם 900 שקל בחודש עבור כל ילד בוגר עד גיל 21 או סיום שירותו הצבאי. עבור שני הילדים הקטינים הורה השופט לאב לשלם 3,100 ש"ח עבור התקופה שלפני שמלאו לאחד מהם 18 (23.9.04), ו-2,700 ש"ח לחודש עבור מזונו של כל ילד ממועד זה ואילך. השופט גם הורה לאב להשתתף בשני שלישים מהוצאותיהם החריגות של הילדים, ואילו האם תשתתף בשליש הנותר, כל עוד הם מתחת לגיל 18 או עד לסיום שירות החובה הצבאי שלהם. בנוסף, השופטת ציינה כי לאב הייתה אפשרות לספק ישירות את התרופה הדרושה לאחד הילדים, במקום לפצות את האם על עלותה. השופט פסק גם במספר סוגיות נוספות הנוגעות לנכסים המשותפים של בני הזוג. החלטות השופטת כללו, בין היתר, את המשך השימוש הבלעדי של האישה ברכבם של בני הזוג עד למכירתו וחלוקת תמורתו, ואת הקביעה כי סעיף 40א לחוק המקרקעין אינו חל על מצבם של בני הזוג. לבסוף, השופט קבע את התשלומים החודשיים שהנתבע נדרש לבצע, וכן את מועד התשלום הראשון. עוד קבעה השופטת כי תשלומי המזונות הזמניים של הנתבע שבוצעו לפני פסק הדין ינוכו מחובו הרטרואקטיבי, וכי התובע יקבל את קצבת הילדים וקצבת הנכות בנוסף למזונות שנפסקו.