ת"א 5194-01-12

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים, קבע השופט כי התביעה העיקרית, המבקשת לפנות את המושכר הבלתי מוגן, מוצדקת. עם זאת, מועד הפינוי נדחה משמעותית מהבקשה המקורית. התביעה שכנגד, על פי רוב, נדחתה, למעט מתן חשבונות בנוגע לתשלומי שכר דירה. השופט הביע אכזבה מהתנהלות הצדדים, וציין כי הם התקרבו שוב ושוב להסכמה על מכירת הנכס אך לא הצליחו להשלים את העסקה. השופט ניסה לקדם הסכם, ואף הציע לסייע בניסוח ההסדר, אך מאמצים אלה לא צלחו. מבחינה משפטית, לחוכר הבלתי מוגן לא הייתה זכות להחזיק בנכס ללא הגבלת זמן ללא חוזה תקף. השופט קבע כי החוזה משנת 1997, שאיפשר הארכה שנתית, לא הסתיים כראוי עד שנת 2011, ולכן חלה על החוכר חובה חוזית לפנות את המקום. בנוסף, הטענה לזכות בלתי חוזרת בחכירה הבלתי מוגנת לא התקבלה. מספר גורמים תרמו להחלטה לעכב את הפינוי. ראשית, פינוי המושכר הלא מוגן יחייב עבודות הריסה ובנייה משמעותיות, שיגרמו להוצאות מיותרות וישבשו את פעילות העסק. שנית, השופט ציין את חוסר המעשיות של פינוי רק חלק מהנכס, שכן הדבר יפגע בשימוש ברכוש שנותר. שלישית, השופטת הביעה דאגה מהתנהלות המועצה ומחוסר החריצות בניהול החכירה, מה שהוביל לשאלות לגבי טיפולה בנכסים אחרים. באשר לתביעה שכנגד, דחתה השופטת את מרבית תביעות הנזק הכספי של הנתבעים, שכן לא הוכחה הסיבתיות בין הנזקים הנטענים לבין התנהלות המועצה. עם זאת, השופט נעתר לבקשה למתן חשבונות בנוגע לתשלומי שכר דירה, המוגבלים לתקופה שבין אפריל 2004 לאוקטובר 2007, לצורך בחינת הטענות לגביית יתר. לסיכום, השופט הורה על פינוי המושכר הלא מוגן בתוך 12 חודשים, ועודד את הצדדים לנהל משא ומתן על מכירה או שכירות לא מוגנת לתקופה נוספת. התביעה שכנגד לפיצויים כספיים נדחתה ברובה, למעט התחשבנות תשלומי דמי השכירות, שהמועצה נדרשה להעביר לנתבעים בתוך 60 יום. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והיה בתוקף החל מיום 19.5.2014.