ע"ו 1903/09

תקציר

הערעור הוא על החלטת רשם הפטנטים ליתן ארכה להגשת העתק הודעת התנגדות למבקש. המערערת טוענת כי אין בסיס חוקי להארכה זו ומצביעה על תקנה 15(ג) לתקנות הפטנטים, הקובעת כי מסמך שנמסר ללשכה לא נמסר אם לא נמסרו העתקים לבעל הדין. המשיב, לעומת זאת, גורס כי לרשם סמכות להאריך את המועד להמצאת העתק הודעת ההתנגדות, וכי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הנוהג במשרד רשם הפטנטים מזה כ-30 שנה. השאלה המרכזית היא האם לרשם הפטנטים יש סמכות להאריך את המועד, ואם כן, האם יש הצדקה לכך במקרה זה. השופטים מסכימים עם עמדת המשיב ומפרשים את החוק והתקנות בהתאם. הם מדגישים כי זכות ההתנגדות המהותית קודמת לתקנות הפרוצדורליות, וכי כוונת החוק היא להבטיח את טוהר מרשם הפטנטים. זאת ועוד, זכויותיה הקנייניות של המערערת אינן נחשבות כנפגעות באופן משמעותי, שכן הליך ההתנגדות טרם הושלם. השופטים מדגישים את הצורך בגישה מאוזנת ומאשרים את סמכותו של הרשם להאריך מועדים במקרים מיוחדים, תוך הפעלת סמכות זו בתבונה ובאיפוק. בהיעדר עילה משכנעת להתערב, הערעור נדחה, והמערערת נדרשת לשלם למשיב 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופט שנלר מוסיף כי המחוקק לא התכוון שהודעת ההתנגדות תוגש הן לרשם והן למבקש במקביל, והארכה מכשירה את הפגם המשני. השופט לבכר שרון מסכים עם דעתו המנומקת היטב של השופט ורדי.