פר"ק 15821-06-17

תקציר

המקרה דנן בבקשה לחייב את כונס הנכסים של חברה לשלם דמי שכירות והוצאות בגין השימוש של החברה בנכס שבבעלות המבקשים, מר צדיק והחברה בבעלותו המלאה סינרג'י. אין מחלוקת כי החברה אכן השתמשה בנכס והחזיקה בו מכונות. עם זאת, דרישת המבקשים נתקלת בהתנגדות מצד כונס הנכסים, מה שהוביל לבקשה זו. לאחר בחינת העובדות שהוצגו, בית המשפט מוצא כי כונס הנכסים אכן ידע, או היה עליו לדעת, על פעילות החברה בנכס. מהראיות עולה כי טענת הכונס כי נודע לו על הסכם השכירות רק במועד בקשת המבקשים אינה מבוססת. כמו כן, טענת הכונס כי תקופת ההפעלה הסתיימה נדחית, שכן נקבע כי הפעילות נמשכה בתוך התקופה הנדונה. חרף טענתם העיקרית של המבקשים, בית המשפט מגיע למסקנה כי דוקטרינת ההשתק חלה במקרה זה. המבקשים, מר צדיק וסינרגי, מנועים מלדרוש רטרואקטיבית תשלום עבור שכר הדירה וההוצאות. ההחלטה מתבססת במידה רבה על מצגים שהציג מר צדיק, שלא כלל כל מידע על הסכם השכירות או הוצאות נלוות בתוכנית העסקית שהכין. תוכנית זו, בתורו, היוותה את הבסיס לתוכנית ההפעלה. הן הנושים והן כונס הנכסים הסתמכו על תוכניות אלה ושינו את עמדותיהם בכך שהסכימו לתוכנית הפעלה שמאוחר יותר התבררה כלא מוצלחת. קבלת דרישת המבקשים תחמיר עוד יותר את מצבם של הנושים. בנוסף, טיב היחסים בין מר צדיק לבין כונס הנכסים, המאופיינים בקרבה ובתפקידו של מר צדיק כדירקטור בחברה, הטיל עליו חובה לברר את העובדות. הימנעותו של מר צדיק מלעשות כן, יחד עם התנהלותו הקודמת במטרה לשכנע נושים לוותר על דמי שכירות, מחזקת את תחולת ההשתק במקרה זה. יתר על כן, גם אם בית המשפט היה פוסק לטובת המבקשים בסוגיית דמי השכירות וההוצאות, היה צורך לבחון מחדש את הסכום שנקבע בהסכם השכירות שנחתם בין צדדים קשורים. דמי השכירות החודשיים בסך 55 אלף שקל נראים מופרזים בהתחשב בפעילות המוגבלת ובמכונות המוחזקות בנכס. לפיכך, הסכום ידרוש הפחתה משמעותית. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו שלו, בהתחשב בהתנהלות הכונס. כונס הנכסים מונחה לתאם עם כונס הנכסים הרשמי כדי לקבוע האם יש להמשיך ולנהל את ענייני החברה במסגרת תיק זה או במסגרת תיק הפירוק. בנוסף, על כונס הנכסים לוודא כי ישולם סכום המגיע לדרו כתוצאה ממכירת מכונות משועבדות, תוך התחשבות בסוגיות המע"מ והחשבוניות שנדונו לעיל.