תמ"ש 46459-07-12

תקציר

פסק הדין דן בתופעה החברתית הפסולה של סרבנות גט, הפוגעת בחירותו ובכבודו של בן הזוג שנשלל. בית המשפט מכיר בתופעה כעילת תביעה בנזיקין, לרבות רשלנות והפרת חובה חקוקה, המקנה לבן הזוג זכות לתבוע פיצויים. במקרה ספציפי זה, בית המשפט מוצא את סירובו של הנתבע לקבל את הגירושין בלתי סביר ובלתי כנה, שכן הנישואין איבדו זה מכבר את מהותם. בקשת התובעת להתגרש מוצדקת, והתנהגות הנתבע מהווה הפרת חובת זהירות ותום לב. בית הדין מתחיל לספור את תקופת הסירוב מהרגע שבו לא הייתה לנתבע סיבה מוצדקת להתנגד לגירושין, שבמקרה זה הוא פברואר 2008. מפברואר 2008 ועד אוגוסט 2014 נפסק לתובע פיצויים כלליים בסך 2,000 ₪ לחודש, וכן הוצאות בסך 7,500 ₪ כולל שכר טרחת עורך דין. התביעה לפיצוי עתידי נדחית כפי שנטען לראשונה בסיכומים והנזק העתידי לא הוכח. אם הנתבעת תתמיד בסירובה, התובעת תוכל לתבוע פיצויים מספטמבר 2014 ואילך. פסק הדין מדגיש את חשיבות האוטונומיה והזכות לסיים נישואין בלתי מספקים, ומיישם עקרונות אלה על מנת לפסוק לתובע פיצוי בגין הנזק שנגרם עקב סירוב הנתבע.