ת"א 56768-03-19

תקציר

התובעים, נציגי בית משותף בבניין בן 38 דירות, תבעו את חברת הבנייה הנתבעת בגין ליקויי בנייה ברכוש המשותף וירידת ערך הקשורה לחניה. הליקויים העיקריים כללו בעיות בחיפוי האבן בחלק החיצוני של המבנה, חניות סדרתיות, רוחב מסדרון מול המעליות, ארונות שירות, ממשקי הפרדה, משטחי בטון ומעליות. הצדדים הסכימו על מהנדסים שמונו על ידי בית המשפט, שחוות דעתם הייתה אוהדת במידה רבה לטובת התובעים. בית המשפט פסק לטובת התובעים ופסק להם סכומים שונים בגין ליקויי בנייה, עוגמת נפש והוצאות משפט. באשר לחיפוי האבן, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם עבור תחזוקה מואצת, דחה את הטענות לעלות החלפת החיפוי וקבע כי טענות התובעים חסרות הצדקה. לגבי החניות הסדרתיות מצא בית המשפט כי התובעים היו מודעים לכך שהם רוכשים מקומות חניה סדרתיים ולא יכלו לטעון אחרת. גם רוחב המסדרונות וארונות השירות נמצאו חסרי הצדקה, שכן מדובר בחסימות זמניות שלא היוו סיכון בטיחותי. בעוד שחלק מממשקי ההפרדה נמצאו פגומים, בית המשפט לא קיבל את טענת התובעים כי מדובר בסטיית תקן, שכן המהנדס שמונה על ידי בית המשפט מצא כי הם תקינים לאחר מספר שנים מקיומו של הבניין. בית המשפט הורה לנתבעת לתקן את שיפועי המעקות כלפי חוץ, שהיו בניגוד לתקנות הבנייה, אלא אם כן התובעים יבחרו בפיצוי במקום בתיקון. בית המשפט אף הורה לנתבעת להגדיל את גובה מחזירי השמן המחוברים לדלתות שונות, אשר לא עמדו בגובה הנדרש על פי התקנות. גם סדקי פני הבטון והרטיבות נמצאו פגומים, והנתבע חויב לשלם עבור התיקונים. באשר למעליות, מצא בית המשפט כי בעיותיהן נבעו מדפוסי שימוש ולא מפגם אינהרנטי כלשהו, והפתרון המוצע אינו בלתי חוקי. כמו כן נמנעה מהנתבעת האפשרות לתקן את הליקויים בעצמה, שכן קודם לכן היו לה הזדמנויות רבות לעשות כן. לתובעים נפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, והנתבע חויב לשלם את שכר טרחתם וחלק מהוצאות המשפט. תשלומים עבור תיקון הליקויים לא נחשבו להוצאות משפט. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים עד לתאריך מוגדר.