ת"פ 66826-02-24

תקציר

## ניתוח משפטי של גזר דין בת"פ 66826-02-24 מדינת ישראל נ' נסימוב **מבוא** פסק דין זה דן בעניינו של נאשם שהורשע, על פי הודאתו, בשני אישומים: תקיפה סתם – בן זוג (על פי סעיפים 382(ב)(1) ו-379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) והפרת הוראה חוקית (על פי סעיף 287(א) לחוק). האירועים התרחשו ברקע סכסוך זוגי, כאשר התקיפה כללה אלימות פיזית, השפלה, ואף נטילת הילדים מהאם עם איום שלא תראה אותם עוד. הפרת ההוראה החוקית התבטאה בכך שהנאשם הפר הוראת הרחקה מן המתלוננת, נכנס לביתה, התעמת עימה ואף דחף אותה. בית המשפט דן בבקשת הנאשם לביטול ההרשעה, קביעת מתחם העונש ההולם, ובחריגה ממתחם זה משיקולי שיקום. **עיקרי הדברים והתפתחויות משפטיות** 1. **הבקשה לביטול הרשעה:** * **עקרון ההרשעה ככלל:** בית המשפט מדגיש את הכלל כי "מי שאשמתו הוכחה - דינו הרשעה". האפשרות לביטול הרשעה (סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי) שמורה למקרים יוצאי דופן. * **תנאים מצטברים לביטול הרשעה:** הפסיקה קובעת שני תנאים מצטברים: 1. **סוג העבירה:** האם ניתן לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה (גמול והרתעה). 2. **פגיעה בשיקום:** האם ההרשעה תפגע באופן ממשי בשיקום הנאשם, על פי נסיבותיו האישיות. * **הוכחת נזק קונקרטי:** על הנאשם להצביע על פגיעה קשה וקונקרטית, ולבססה באמצעות ראיות. * **"מקבילית הכוחות":** בית המשפט מציג את הקשר שבין חומרת העבירה לבין מידת הוכחת הנזק. ככל שהעבירה חמורה יותר, נדרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית יותר. * **יישום במקרה הנדון:** בית המשפט סבור כי במקרה זה, לגבי התנאי הראשון (סוג העבירה), מדובר במקרה גבולי. לעומת זאת, לגבי התנאי השני (פגיעה בשיקום), בית המשפט לא השתכנע בקיומה של פגיעה קשה וקונקרטית. * **בעיה ראייתית:** בית המשפט מציין כי המסמכים שהוגשו בשלב מאוחר על ידי ההגנה בנוגע לנזק הנטען (ביטול רישיון נשק והשלכותיו על ניהול חברת שמירה) לא היו בפני שירות המבחן, והם לא הציגו קשר ברור לנזק קונקרטי או את ההשלכות המלאות על יכולת ניהול החברה. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי אין מקום לעקוף את שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים המוסמכים (האגף לרישוי כלי ירייה) בנוגע להשלכות המקצועיות. * **החלטה:** הבקשה לביטול ההרשעה נדחית. 2. **קביעת מתחם העונש ההולם:** * **עקרון ההלימה:** בית המשפט מפרט את עקרון ההלימה (סעיף 40ג לחוק העונשין) – יחס הולם בין חומרת העבירה לאשמת הנאשם לבין סוג ומידת העונש. * **ערכים מוגנים:** בית המשפט מדגיש את חומרת הפגיעה בשלומה, ביטחונה ושלוות נפשה של המתלוננת, וכן את הפגיעה בעקרון שלטון החוק. * **אלימות במשפחה:** הודגשה החומרה המיוחדת של עבירות אלימות במשפחה, בשל המאפיינים הייחודיים של פגיעה בסביבה הביתית, ניצול פערי כוחות ותלות. * **מגמות ענישה בפסיקה:** בית המשפט סוקר מקרים קודמים של תקיפת בן זוג, ומציין כי מנעד הענישה רחב ונע בין מאסרים קצרים, מאסרים מותנים, עבודות שירות ושל"צ, בהתאם לחומרת הנסיבות. * **נסיבות ביצוע העבירות:** * **האישום הראשון (תקיפה):** מוגדר כאירוע מתמשך, בו נטילת סיגריה, שפיכת מים על הפנים (ממד השפלה), הכאה, נטילת הילדים ואיום. * **האישום השני (הפרת הוראה חוקית):** התרחשות מספר ימים לאחר מכן, הפרת הוראת הרחקה, כניסה לבית, דחיפת המתלוננת. * **אירוע אחד רציף:** בית המשפט רואה בשני האישומים, בשל הקשר ההדוק ביניהם (אותה נפגעת, סמיכות זמנים, קשר סיבתי), כמקשה אחת, וקובע מתחם ענישה אחד. * **הצטברות מעשים:** למרות שכל מעשה כשלעצמו אינו ברף חומרה קיצוני, ההצטברות של מעשי התקיפה והפרת ההוראה החוקית מצדיקה ענישה שאינה רק צופה פני עתיד. * **מתחם העונש:** בית המשפט קובע מתחם הנע בין צו שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף משמעותי, לבין מאסר בפועל של 10 חודשים. 3. **חריגה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום:** * **סעיף 40ד(א) לחוק העונשין:** הסעיף מאפשר חריגה ממתחם העונש ההולם, כאשר הוכח כי הנאשם השתקם או שיש סיכוי ממשי שישתקם. * **התפתחות השיקום:** בית המשפט מדגיש את השינוי המשמעותי בעמדתו של הנאשם לאורך ההליך, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן: * **תחילה:** הנאשם נטה להמעיט בחומרת מעשיו, התקשה להבין את הגורמים להתנהגותו, ושולל רצון לטיפול. * **לאחר מכן:** הכיר בשיקול דעתו המוטעה, הביע הסכמה להשתלב בטיפול. * **תסקירים מאוחרים:** הדגישו את השתלבותו הפעילה, רצינותו, מוטיבציה, שיתוף פעולה מלא, השתתפות בטיפול קבוצתי ובהדרכת הורים. * **נטילת אחריות וחרטה:** הנאשם נעדר עבר פלילי, הודה במעשיו, נטל אחריות והביע צער. * **הסכמת הצדדים:** שני הצדדים מסכימים שיש מקום לחריגה ממתחם הענישה משיקולי שיקום, אך חלוקים לגבי התוצאה. * **החלטה:** בית המשפט מקבל את עמדת ההגנה, ומחליט להימנע מהטלת ענישה מוחשית (כגון מאסר לריצוי בעבודות שירות או של"צ), לנוכח הקושי שהדבר עלול ליצור עבור הנאשם לעמוד במחויבויותיו הטיפוליות, ההוריות והתעסוקתיות. * **העונש:** * **מאסר על תנאי:** 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים עבירת אלימות או הפרת הוראה חוקית. * **צו מבחן:** למשך 12 חודשים, שיבטיח את המשך ההליך הטיפולי. **חידושים ודגשים משפטיים** * **הדגש על תהליך השיקום:** פסק הדין מדגים את החשיבות המכרעת שמעניק בית המשפט לתהליך השיקום, במיוחד כאשר הוא מלווה בתסקירים מפורטים של שירות המבחן, המעידים על מוטיבציה, התמדה ושיתוף פעולה מצד הנאשם. * **"מקבילית הכוחות":** השימוש בעקרון "מקבילית הכוחות" להסבר הקשר בין חומרת העבירה לנטל הוכחת הנזק הקונקרטי, מספק מסגרת ברורה להחלטות בנוגע לבקשות לביטול הרשעה. * **הבחנה בין סוגי ענישה:** פסק הדין מבחין בין סוגי ענישה שונים (מאסר מותנה, צו מבחן, של"צ, עבודות שירות) וממחיש כיצד יש לשקול אותם בהתאם לנסיבות, לרבות שיקולי שיקום. * **חשיבות הראיות:** ההחלטה לדחות את בקשת ביטול ההרשעה מדגישה את הצורך בהצגת ראיות קונקרטיות ומבוססות לנזק הנטען, ולא להסתמך על טענות בלבד. * **הגנה על שלטון החוק:** למרות ההתחשבות בשיקום, בית המשפט אינו מזלזל בפגיעה בערכים חברתיים מובהקים כמו שלטון החוק, כפי שבא לידי ביטוי בעבירת הפרת הוראה חוקית. * **גישה הוליסטית:** בית המשפט שקל את כלל נסיבות המקרה – חומרת העבירות, התפתחות הנאשם, עברו הפלילי (או היעדרו), מחויבויותיו המשפחתיות והתעסוקתיות – בגישה הוליסטית לקביעת העונש. **סיכום** גזר דין זה משקף גישה מאוזנת, המכירה בחומרת עבירות אלימות במשפחה ובעבירות של הפרת הוראות חוק, אך גם מעניקה משקל משמעותי לשיקום, כאשר הוכח כי הנאשם נוטל אחריות, מפגין חרטה, ומשקיע מאמצים ממשיים בשינוי התנהגותו. ההחלטה להטיל מאסר על תנאי וצו מבחן, תוך דחיית הבקשה לביטול הרשעה, מהווה איזון בין שיקולי הרתעה, גמול, והתחשבות בתהליך השיקום המשמעותי שעבר הנאשם.