ע"א 354/85

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס למספר סוגיות מרכזיות הנובעות מתאונת דרכים שהותירה את המערער פצוע קשה, נזקק לטיפולי דיאליזה קבועים וגרם לנכות לצמיתות. ראשית, בית המשפט קבע כי המערער לא נזקק לליווי לצורך נסיעותיו לבית החולים, אלא פיצה אותו חלקית בגין הוצאות נסיעה עתידיות לדיאליזה, מה שאפשר לו להשתמש במוניות בנסיבות מסוימות כמו מזג אוויר גרוע או בריאות רופפת, והכפיל את הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. שנית, בית המשפט קבע כי שכר טרחה בגין תשלומים תקופתיים יש להעריך באופן גלובלי ולא לחשב באחוזים, ואומדן בית המשפט המחוזי היה סביר. שלישית, באשר לריבית על פיצויים בגין נזקי גוף לא ממוניים, החליט בית המשפט כי יש לחשב אותה לפי הסכום הבסיסי במועד התאונה ולא לפי מועד פסק הדין, למרות שמצא שיטה זו פחות צודקת. רביעית, בית המשפט קבע כי יש לנכות מהפיצוי את הקצבה עבור שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי, שכן לא יעלה על הדעת שהמוסד יאשר תביעה רטרואקטיבית. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המערערים שכנגד לנכות סכומים נוספים בגין תביעתו המאוחרת של המערער למכון, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט ערך תיקונים קלים בפסק הדין, כולל השלושה שהוזכרו לעיל, ודחה את יתר חלקי הערעור והערעור שכנגד.