ע"פ 4420/10

תקציר

פסק הדין דן בערעוריהם של יוסי פלוריש ומרדכי יהודה, שהורשעו בשוחד ובסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, יחד עם אחמד עומר, שהורשע בכך. פשעיהם כללו העלמת עין מליקויי בטיחות בכלי רכב תמורת שוחד, תוך סיכון חיי נהגים ונוסעים. פלוריס ועומר עבדו כבוחני רכב, ואילו יהודה שימש כמתווך ששיחד אותם. השופטים דחו את טענות המערערים ואישרו את הרשעתם ואת גזר דינם, שסברו השופטים כמקלים מדי. בית המשפט מצא כי מעשיהם של המערערים היוו סכנה ברורה למשתמשי הדרך, כאשר הבוחנים הנפיקו במרמה רישיונות לכלי רכב בעלי ליקויים ידועים, ויצרו סיכון גבוה לתאונות. השופטים הדגישו את חומרת העבירות הללו, במיוחד נוכח אמון הציבור שנפגע על ידי עובדי הציבור, והצורך בהחמרת הענישה כדי להילחם בשחיתות. השופט לוי קבע את עונשם של פלוריס ועומר על 30 ו-24 חודשי מאסר, בהתאמה, בעוד שאר רכיבי עונשם נשמרו. פסק הדין התייחס גם להיסטוריה החקיקתית של סעיף 332 לחוק העונשין, שעניינו סיכון חיים בתחבורה, ואישר את תחולתו של סעיף 332(5) במקרה זה. כן נדונה דוקטרינת ההשקפות, שאישרה כי ראיית הנולד של המערערים את התוצאות האפשריות שקולה לפגיעה בהם. לבסוף, הסכימו השופטים עם העונש והדגישו את חומרתן של עבירות השוחד ואת השפעתן המזיקה על אמון הציבור במוסדות השלטון.