עע"מ 3550/15

תקציר

בפסק הדין הנדון סקר בית המשפט את סוגיית תשלומי הגמלאות לנכי צה"ל כפי שנוהלו על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון, לצד הטבות סטטוטוריות לפי חוק הנכים. נקודת מחלוקת מכרעת הייתה הוראה שקבעה את תחילת הקצבאות מיום קביעת שיעור הנכות, מה שעלול למנוע תשלומים כאשר חל עיכוב בהכרה בתביעת נכות. בית המשפט אישר את שיקול דעתו לסטות מהוראות אלה כאשר מתקיימות נסיבות אינדיבידואליות חריגות, וקבע תקדים בפרשת בודיק לחריגה במקרים של שיהוי פרוצדורלי או פעולות שרירותיות. המערערת לא חלקה על תוצאת ביצוע התשלומים החל משנת 1976 בשל עיכובים פרוצדורליים, אם כי הועלו השגות על ההיגיון העומד מאחורי החלטה זו ולא על תוצאותיה. בחישוב סכומי התשלום החליט בית המשפט להחיל את חוק פסיקת ריבית, סטייה מחוק הקצבאות המחריג הפרשי הצמדה וריבית לתשלומים רטרואקטיביים, בהתחשב בנסיבות המיוחדות ובשיקולים תקציביים. גישה זו מבקשת לשמור על ערך הכסף תוך הכרה באילוצים תקציביים, תוך התאמה למטרות חוק הקצבאות באיזון בין צרכים חברתיים לאחריות פיסקלית. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את מועד הזכאות הקיים, אך הורה כי התשלומים יהיו צמודים להפרשי מדד המחירים בלבד, לא כולל ריבית, כדי להבטיח יחס הוגן ולשמור על הערך הכספי המגיע ללא נטל כספי נוסף על המדינה. פסק הדין נתמך בחוות דעתן המוסכמות של השופטות חיות ונאור.