בג"צ 1563/96

תקציר

בית המשפט העליון דחה עתירה של סנגור שביקש לאסור על כוונת היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין בגין שיבוש הליכי חקירה ומשפט. האישומים נבעו מתפקידו כפרקליטם של חוקרים פרטיים המואשמים בעבירות האזנת סתר. הפרקליט ערער על תקפותן של ראיות נגדו וטען כי הן הושגו בהליכים פגומים, ובפרט שימוש בעד מדינה והאזנות סתר בלתי חוקיות, שלטענתו הפרו את הנחיות החקירה הראויות. בית המשפט קבע כי שאלות של תוקף ראיות שייכות בדרך כלל לבית המשפט הפרוצדורלי, אלא במקרים נדירים שבהם ההחלטה להעמיד לדין נראית בלתי סבירה באופן קיצוני. במקרה זה, בית המשפט לא מצא חוסר סבירות קיצוני או "התנהגות בלתי נסבלת" מצד הרשויות שיש בהם כדי להצדיק התערבות לפני הגשת כתב האישום. יתר על כן, היא הכירה בכך שבעוד שחלק מאמצעי החקירה מוטלים בספק, אלה אינם עולים לרמה המצדיקה החלת "הגנה מפני צדק", דוקטרינה המאפשרת פיטורים אם העמדה לדין פוגעת בעקרונות בסיסיים של הגינות. זכויותיו של העותר לערער על הראיות ועל החלטת התביעה נותרות מוגנות בבית המשפט הפרוצדורלי. בית המשפט הדגיש כי כשלים פרוצדורליים כלשהם של הרשויות לא הגיעו לרף שיצדיק את ביטול התביעה כניצול לרעה של הצדק. בית המשפט, שאישר את עמדתו להבטיח התנהלות חוקית של רשויות המדינה, דחה את העתירה והתיר להליך המשפטי לברר את הסוגיות שהועלו.