ע"א 386/74

תקציר

מדובר באישה, המשיב, שתבעה גבר, המערער, בגין הפרת הבטחת נישואין ומרמה. הגבר היה נהג מונית נשוי שהציג את עצמו כגרוש לאישה כשנפגשו לראשונה. הם קיימו יחסי מין והגבר הבטיח לשאת את האישה, אך לא הייתה לו כל כוונה לעשות זאת. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בגין הפרת הבטחה אך פסק לטובת האישה בתביעת המרמה, ופסק לה פיצויים בסך 14,400 שקל. האיש ערער על פסק הדין ועל החיוב, ולחילופין ביקש לבחון מחדש את גובה הפיצויים. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי האיש ביצע מעשי מרמה. בית המשפט מצא כי הגבר הציג מצג שווא ביודעין בפני האישה, כי לא הייתה לו כל כוונה להינשא לה, וכי נגרמו לה נזקים כתוצאה מכך. המשך הקשר של האישה עם הגבר, גם לאחר שנודע לו על מצבו המשפחתי, לא שלל את חומרת ההונאה הראשונית שלו. בית המשפט דחה גם את הרעיון של רשלנות תורמת מצד האישה במובן הרגיל, בהתחשב בנסיבות המקרה. באשר לגובה הפיצויים, מצא בית המשפט כי שופט המחוזי שקל את כל הגורמים הרלוונטיים ולא התעלם מכל היבט חיובי או שלילי. פסק השופט פיצויים מיוחדים בסך 4,400 ש"ח ופיצויים כלליים בסך 10,000 ש"ח היה ראוי ולא יופרע. השופט שמגר והשופטת לנדוי הסכימו עם פסק הדין. עם זאת, לנדוי הוסיף כי הוא אמנם מסכים עם דעת הרוב, אך ביקש להדגיש את ההבחנה בין תביעה בגין הפרת הבטחה לבין תביעה בגין פיצויי מרמה. הוא ציין, כי מדובר באלמנט של הטעיה שעשוי לגבור על הצורך להגן על הנישואין כמוסד. הוא גם הצביע על כך שאין לראות בהתנהלותה של האישה אשמה תורמת, שכן היא הוטעתה על ידי המצג הראשוני של הגבר כרווק. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 2,000 ש"ח.