ד"נ 23/60

תקציר

התיק סובב סביב פרשנות צוואה אזרחית שהותיר אחריו יהודי ישראלי, ריימונד ליטווינסקי, שבה הוריש "סכום השווה ל-500,000 לירות (חמש מאות אלף) פרנק צרפתי" לאישה, טרז בלן. מנהלי הצוואה ובנו של בלן חלקו על הסתירה הפנימית שבהוראה זו. בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון קבעו שניהם כי יש לפרש את הצוואה על פי המשפט המקובל האנגלי, המאפשר להסיר את המילה "ל.י" ובכך מיישב את הסתירה לטובת מנהלי העיזבון. בנה של בלן ביקש דיון נוסף, שנדחה על ידי בית המשפט העליון, בנימוק שפסק הדין מבוסס על תקדים קודם וכי למבקש לא היה עניין פרטי בנושא. עוד הדגיש בית המשפט העליון כי פסיקתו הקודמת, שסירבה לאמץ את ההבחנה האנגלית בין בית משפט המוציא לפועל צוואה לבין בית משפט המפרש צוואה, הייתה נכונה ואין לדון בה מחדש. יתר על כן, הדין המהותי המסדיר את הלגיטימיות של הוראות הצוואה, לדעת בית המשפט, הוא הדין החילוני, ולא הדין העברי, והדבר חל גם על פרשנות הצוואה. פסק הדין הדגיש את אופיים המצומצם של דיונים נוספים, הדורשים חשיבות ציבורית ואינטרס פרטי כאחד, וקבע כי חרף חשיבותן של השאלות המשפטיות שהועלו, המבקש לא ייהנה מהכרעה לטובתו, שכן פרשנות הצוואה על פי הדין העברי עדיין תביא לאותה תוצאה. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיבים 200 ש"ח הוצאות.