עב"ל 55/98

תקציר

המערער, רואה חשבון ויועץ, ערער לבית המשפט על החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעתו לפיצויי פגיעה. הביטוח הלאומי טען, כי המערער לא נפגע בתאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, שכן לא הוכחה לאירוע תאונה שהתרחש במהלך עבודתו ביום 7.4.95, אשר הוביל לאוטמו. המערער קיים פגישה מתוכננת עם מרשו מר חזני באותו יום, במהלכה מתח חזני ביקורת על עבודתו והפסיק את הקשר המקצועי ביניהם. המערער טען כי העימות המילולי עם חזני היווה אירוע חריג שהוביל למחלתו. עם זאת, בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענת המערערת, לא מצא כל ראיה לאירוע חריג וקבע כי עדותו של המערער אינה אמינה. השופטת ביססה את החלטתה על איחורו של המערער בפנייה לטיפול רפואי לאחר הפגישה, וכן על מסמכים רפואיים המעידים על תלונות קודמות על כאבים בחזה. המערערת ערערה על החלטה זו, אך בית המשפט אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי והסכים כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לתאונת עבודה. בית המשפט הדגיש את מהימנות הרשומות הרפואיות והיה עד להערכות המהימנות שנעשו על ידי בית המשפט המחוזי. משלא הוצגו ראיות רפואיות חדשות, נדחה הערעור, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר עמדה בעינה, וכתוצאה מכך נדחתה תביעת המערער לפיצויים.