בג"צ 2199/21

תקציר

ועדת פרס ישראל עתרה לבית המשפט לאחר ששר החינוך דחה את המלצתה להעניק את הפרס לפרופ' גולדרייך בתחום המתמטיקה ומדעי המחשב לשנת תשפ"א. בית המשפט בחן האם החלטת שר החינוך לדחות את המלצת ועדת הפרס עולה בקנה אחד עם הקריטריונים שהותוו בפסיקה קודמת ועם ההסדרים הנוגעים לפרס ישראל. בפסקי הדין הקודמים נקבע כי לוועדת הפרס אוטונומיה מלאה להחליט מי המועמד הראוי ביותר לפרס על סמך כישוריו, תרומתו והישגיו המקצועיים, ותפקידו של השר מוגבל לבחינת פגמים פרוצדורליים-ארגוניים. בית המשפט מצא כי החלטת השר התבססה על שיקולים שחרגו מתקנון פרס ישראל ומפסיקות קודמות, כגון תרומתו של המועמד למדינה, שאינה אמת מידה להענקת הפרס. עוד הודגש בפסק הדין כי אופיו המקצועי של הפרס מביא לכך שהתבטאויותיהם החוץ-מקצועיות של המועמדים אינן צריכות להשפיע על החלטת הוועדה, למעט במקרים נדירים וקיצוניים. מאחר שהתבטאויותיו של פרופ' גולדרייך, לרבות עתירה שהוגשה לאחרונה נגד מוסדות אקדמיים ישראליים, לא הגיעו לרמה זו, ביטל בית המשפט את החלטת השר. עם זאת, השופטים נ' סולברג וי' וילנר הורו להחזיר את העניין לשר החינוך כדי שישקול מחדש את המלצת ועדת הפרס, ואילו השופט י' עמית סבר כי על בית המשפט להכריז על פרופ' גולדרייך כזוכה.