המנ"א 25674-02-26

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת רשם בית המשפט העליון בבקשה להארכת מועד (המנ"א 25674-02-26) החלטה זו של כבוד רשם בית המשפט העליון, רון גולדשטיין, עוסקת בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים שבאו לידי ביטוי בהחלטה ובחידושים המשפטיים הרלוונטיים. **1. סוגיית הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור:** העיקרון המשפטי המרכזי העומד בבסיס ההחלטה הוא ש**טעות של בעל דין בנוגע למועדים הקבועים בחוק אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד**. בית המשפט העליון, ובכלל זה רשמים בהחלטות ביניים, נוקטים בגישה מחמירה יחסית בנוגע למועדים, על מנת להבטיח את היעילות והסדר הדיוני. * **הוראת החוק הרלוונטית:** תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ותקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, קובעות את המועדים להגשת הליכים משפטיים. איחור בהגשה מצריך הצגת טעמים מיוחדים. * **פסיקה מנחה:** ההחלטה מפנה למספר פסקי דין רלוונטיים (ער"א 1577/22, ער"א 5485/21, בש"א 1676/20) המדגימים כי טעות בחישוב מועד, גם אם נבעה מחוסר ידע או אי-הבנה של הדין, אינה עילה מספקת לארכה, במיוחד לאחר חלוף זמן מהכנסת התקנות החדשות. הגישה היא כי על בעלי הדין, ובפרט אלה המיוצגים על ידי עורכי דין, להכיר את הדין ואת המועדים הקבועים בו. **2. מעמדו של בעל דין שאינו מיוצג:** אף שהמבקש אינו מיוצג בהליך הנוכחי, הדבר לא שינה את מסקנת בית המשפט. ההחלטה מבהירה כי **העובדה שהמבקש אינו מיוצג אינה מייצרת בהכרח זכאות אוטומטית להארכת מועד**. * **ההבחנה:** אמנם קיימת רגישות מוגברת לבעלי דין שאינם מיוצגים, אך עקרונות היעילות הדיונית והשוויון בין בעלי הדין מחייבים עמידה בכללים. * **הקשר לנסיבות:** החלטות רבות (ער"א 2924/22, בש"א 4254/23, בש"א 5136/23, רע"א 28360-11-24) משמשות כלי לחיזוק טענה זו. במקרה הנוכחי, המבקש היה מיוצג בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. עצם העובדה שהיה מיוצג בעבר, גם אם כיום הוא מייצג עצמו, מחזקת את הציפייה ממנו לנהוג באחריות ולהכיר את המועדים. **3. סיכויי ההליך הערעורי כשיקול להארכת מועד:** ההחלטה מתייחסת לשיקול נוסף, שאינו מחייב אך יכול להשפיע על ההחלטה: **סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי**. * **"גלגול שלישי":** בית המשפט מציין כי מדובר ב"גלגול שלישי" של ההליך (הליך בבית משפט לענייני משפחה, ערעור לבית המשפט המחוזי, ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון). הליכי "גלגול שלישי" נבחנים במשנה זהירות, ורק במקרים חריגים שבהם מתעוררות סוגיות משפטיות עקרוניות או שיש צורך למנוע עיוות דין חמור. * **פסק דין בהסכמה:** השיקול המשמעותי ביותר בהקשר זה הוא העובדה שפסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן **בהסכמת הצדדים**. ערעור על פסק דין שניתן בהסכמה מוגבל באופן מהותי, שכן הצדדים נתנו את הסכמתם לתוצאה. בית המשפט נוטה שלא להתערב בפסקי דין כאלה, אלא במקרים נדירים ביותר (כגון טענה לפגם מהותי בהסכמה). ההחלטה מפנה לפסק דין רלוונטי (ער"א 5431/23) התומך בגישה זו. **4. חידושים משפטיים (עקיפים):** על אף שההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי דרמטי, היא משקפת מגמות קיימות בפסיקה ומחזקת אותן: * **הדגשת המחויבות של בעלי דין להכיר את הדין:** במיוחד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין החדשות, קיימת ציפייה גבוהה יותר מבעלי הדין (ובפרט המיוצגים) להכיר את הדין ואת המועדים. * **הבחנה בין עניינים פרוצדורליים לעניינים מהותיים:** בית המשפט מפריד בין טעות במועד (עניין פרוצדורלי) לבין השאלה אם הסיכויים המהותיים של הערעור מצדיקים הארכה. גם אם היו סיכויים גבוהים, טעות פרוצדורלית לא הייתה בהכרח מובילה לארכה. * **זהירות בהתערבות בפסקי דין בהסכמה:** ההחלטה מחזקת את הכלל המצמצם את האפשרות לערער על פסקי דין שניתנו בהסכמת הצדדים, ובפרט בהליכי "גלגול שלישי". **5. השלכות מעשיות:** * **השלכה על המבקש:** המבקש הפסיד את הזכות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכן ייצא בהוצאות משפט לטובת המשיבה. * **השלכה על המערכת המשפטית:** ההחלטה תורמת לשמירה על סדר דיוני, יעילות והרתעה מפני הגשת בקשות להארכת מועד על בסיס טענות של אי-הבנה או טעות במועדים, ללא הצדקה אמיתית. **לסיכום,** ההחלטה מדגימה כי בית המשפט העליון (גם בהחלטות ביניים של רשם) נוקט בקו עקבי ומחמיר בנוגע למועדים דיוניים. טעות בחישוב מועד, גם אם נבעה מחוסר ייצוג או אי-הבנה, אינה מהווה טעם מיוחד להארכה, במיוחד כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" ובפסק דין שניתן בהסכמה. ההחלטה משקפת את האיזון בין הצורך להעניק לבעלי הדין הזדמנות הוגנת למימוש זכויותיהם, לבין הצורך לשמור על סדר דיוני, יעילות והוגנות כלפי כל הצדדים.