ה"פ 13264-02-13

תקציר

פסק הדין משרטט מחלוקת בין מימון לבין רשות מקרקעי ישראל (המינהל), בנוגע לחלקת קרקע חכורה באור יהודה המיועדת לבנייה ביתית. מימון חתם על חוזה פיתוח עם המינהל בשנת 1997 לפיצול הקרקע ולבניית קוטג'. לחוזה הייתה תקופת פיתוח של 36 חודשים, שמימון לא עמד בה, ובכך הפר את ההסכם. בשנת 2004 הסכימו הצדדים על ביטול החוזה, אך מימון לא מסר את פרטי הבנק שלו למינהל כדי להחזיר את המקדמה ששילם. בהמשך בנה מימון קוטג' על המגרש ללא הסכמת המינהל. מימון טען כי חוזה הפיתוח משנת 1997 עדיין בתוקף, או לחילופין ביקש ארכה להכשרת הקוטג' שבנה. עוד טען כי המינהל אוכף את התקנות באופן סלקטיבי, ולכן אין לחייב אותו בדמי שימוש בקוטג'. עם זאת, בית המשפט פסק נגד מימון בכל הסעיפים. נמצא כי הסכם הפיתוח בוטל כדין בשנת 2004 ולא ניתן להאריכו חמש שנים לאחר מכן. יתר על כן, הבנייה הבלתי מורשית של מימון פעלה נגדו. בית המשפט דחה את תביעתו של מימון והורה לו לשלם למינהל 20 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, המינהל הסכים לוותר על חלק מהאגרות ולהפחית את דמי ההיתר הנוספים שחייב מימון. עוד ציין בית המשפט כי הצעת המינהל לפצל את הקרקע לשני מגרשי בנייה עומדת בעינה, אך היא לא דרשה את החזרת החלקה.