ע"ע 1091/04

תקציר

הערעור בפני בית המשפט הוא האם מר רז, שעבד בשתי חברות כדירקטור בין השנים 1988 ל-1994, היה "עובד" של חברות אלה. מר רז לא קיבל שכר מהחברות ולא נרשם כשכיר, אלא כחבר קיבוץ שהושאל לחברות. עם כניסתן של החברות להליכי פירוק, הגיש עו"ד רז תביעה למפרק לתשלום שכר עבודה ופיצויי פיטורים. הסכום שתבע מר רז היה גבוה משמעותית מזה שתבעו יתר עובדי החברות. המוסד לביטוח לאומי דחה גם את תביעתו של מר רז לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, החל על עובדים. בית המשפט המחוזי העביר את שאלת מעמדו של מר רז לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעתו. מר רז ערער על החלטת בית הדין האזורי. רוב השופטים הסכימו עם החלטת בית המשפט המחוזי ודחו את ערעורו של מר רז. בית המשפט קבע כי מר רז לא היה עובד החברות לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, אלא חבר קיבוץ בהשאלה לחברות. מהראיות עולה כי מר רז הוזמן לעבוד בשל כישוריו וקשריו וכי העסקתו סוכמה במשותף על ידי מר רז, הקיבוץ והחברות. הוא לא הועסק כשכיר אלא כעובד מלווה מהקיבוץ, והחברות שילמו לקיבוץ עבור עבודתו. עוד ציין בית המשפט כי החברות והקיבוץ היו בבעלות התנועה הקיבוצית הארצית וחלקו קשר הדוק. בנוסף, ההסדרים הפורמליים והמעשיים, כמו גם עדויות עובדי החברה, תמכו במסקנה כי מר רז היה עובד מושאל. בית הדין הדגיש כי קביעת מעמדו של עובד צריכה להתבסס על מאפיינים אובייקטיביים חיצוניים להסכם הפנימי בין העובד למעביד. במקרה זה, מכלול הנסיבות הצביע על כך שמר רז היה חבר קיבוץ/עובד בהשאלה לחברות. עם זאת, בית הדין הציע כי בהתאם לפסיקות שניתנו לאחרונה, מר רז עדיין עשוי להיות זכאי לזכויות מסוימות המוקנות ל"עובדים" על פי חוקי העבודה המגנים בעת עבודתו בחברות. זכויות אלה כוללות הגנות שכר ושכר מינימום ואולי גם זכויות מסוימות לפיצויי פיטורים. עם זאת, הכלל הוא כי מעסיקו של עובד מלווה אחראי לתשלומים אלה, ובמקרה של מר רז, אותו מעסיק היה הקיבוץ. השופט צור חלק על דעת הרוב וקבע כי יש לראות במר רז עובד של החברות לפי מבחני דיני העבודה. לדברי השופט צור, מערכת היחסים הדומיננטית במקרה זה הייתה יחסי העבודה בין מר רז לבין החברות, ואין בהסדר בין הצדדים כדי לגרוע ממעמדו העובד.