רע"א 9544-02-17

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור על חברותם של מבקשים באגודה שיתופית הקשורה למושב אמירים, יישוב ייחודי בעל דרישות אורח חיים ספציפיות. המבקשים טענו כי שגה בית משפט קמא בכך שדחה את תביעתם לחברות באגודה וכי ניתן לשמור על אופי הסדר הפשרה מבלי לחייבם להישאר חברים. עם זאת, השופט דחה את הערעור והסכים עם החלטת בית המשפט קמא. נמצא כי המבקשים לא חלקו על חברותם באגודה, אלא ביקשו להתפטר תוך שמירה על זכויותיהם במקרקעין. הדבר עמד בסתירה לתקנון ההתנחלות, שקישר בין בעלות על הקרקע לחברות בעמותה. בית המשפט הכיר באופיו המיוחד של היישוב, אך קבע כי יש לאזן בין זכותם של המבקשים לקניין ולחופש שלא להתרועע לבין האינטרס של ההסדר לשמור על אופיו הייחודי. בניגוד למקרים קודמים, אופיו המובהק של היישוב הצדיק חריגה מהנורמה וחיוב החברים להקפיד על התקנון. השופט הדגיש כי המבקשים בחרו להתגורר ביישוב זה, תוך קבלת ההגבלות על זכויותיהם בתמורה להטבות אורח החיים של ההתנחלות. יתר על כן, המבקשים לא הוכיחו די הצורך כיצד אמצעים חלופיים, כגון צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), יכולים לשמור על אופיו של היישוב מבלי לכפות חברות. משכך, קבע השופט כי החלטת בית משפט קמא סבירה ודחה את הערעור ופסק הוצאות למשיב.