ת"פ 25711-02-13

תקציר

פסק הדין דן בעונשם של תושבי הרשות הפלסטינית השוהים בישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל. בית המשפט העליון וערכאות נמוכות יותר פסקו בעבר בסוגיה זו, בעונשים משתנים. הפסיקה העיקרית, בפרשת פרג'ין, קובעת את העונש בגין עבירה ראשונה כמאסר על תנאי, ועבירה שנייה כמאסר בפועל. בתי המשפט הלכו בדרך כלל בעקבות פסיקה זו. עם זאת, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, התפתחו בפסיקה גישות שונות. חלק מבתי המשפט המחוזיים קבעו מדיניות ענישה מחמירה של 30 יום עד 6 חודשי מאסר, ואילו בתי משפט השלום פעלו בהתאם לפסיקת פראג'ין. התיקון משרטט בחשבון את מתחם הענישה המתאים, ומשכך, מתחם ענישה אחיד לכלל העבירות אינו אפשרי או רצוי. התיקון מאפשר גם שיקולי שיקום ואפשרות לסטות מהעונש ההולם. במקרה הספציפי הנדון, הנאשם הוא חולה סוכרת בן 67 עם שתי עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל. הוא הודה באישומים ואין לו עבר פלילי. המניע לעבירות היה מצוקה כלכלית והן לא לוו בעבירות פליליות אחרות. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות גילו ומצבו הבריאותי של הנאשם, גוזר עליו בית המשפט ארבעה חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם ישוב לבצע עבירה בתוך שלוש שנים, וקנס של 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר במקום הקנס. המשטרה תחזיר כל רכוש שנתפס מהנאשם. לנאשם הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.