ת"א 34100-09-15

תקציר

התובעים, שהיו בעלי חלק מהקרקע במגרש 66, תבעו את הנתבעים על כך שהפקיעו את רכושם ללא פיצוי הולם. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה בשל איחור בהגשה וכי התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו משום שהשטח המופקע היה פחות מ-40% מכלל שטח המגרש. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות לפגיעה בשל השיהוי וכי יש לבחון את הפקעת מקרקעי התובעים בנפרד מהמגרש הגדול יותר ממנו היה בעבר חלק. מאחר שהשטח שהופקע בפועל היה 5,787 מ"ר, העובר את רף ה-40%, היו התובעים זכאים לפיצויים. באשר לשיעור הפיצויים, קבע בית המשפט כי התובעים זכאים לשני פיצויים נפרדים: האחד בגין שינוי הייעוד משימוש חקלאי לשימושי דרך, והשני בגין ההפקעה עצמה. בית המשפט אימץ את חוות דעתו של שמאי הנתבעים לפיה הקרקע המיועדת לשימוש בכביש הוערכה בשווי של 7.2 ₪ למ"ר וחישב כי פיצויי התובעים, בגין הפקעת 1,346 מ"ר קרקעותיהם, הסתכמו ב-9,691 ₪. כן נפסקו לתובעים ריבית על סכום זה ממועד ההפקעה ועד למועד התשלום בפועל. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, והותווה נוהל במקרה של מחלוקת על סכום הפיצוי המחושב. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 26.3.2017.