עמ"נ 12419-10-23

תקציר

בפסק דין זה ביקש המשיב לדחות ערעור שהגיש המערער בשל שיהוי בהגשה. המערער טען כי הערר הוגש בתוך פרק הזמן שקבעה ועדת הערר, או לחילופין ביקש ארכה. אף שהערעור אכן הוגש באיחור, החליט השופט להיעתר לבקשתו החלופית של המערער להארכת מעצר, תוך שהוא דוחה את בקשת המשיב לדחייה. זאת, משום שהערר הוגש בתוך פרק הזמן שנקבע בהחלטה המתוקנת של ועדת הערר, אשר טעתה בחוק. השופט קבע כי היה צריך להגיש את הערעור בתוך 45 יום, ולא 60, אלא להעניק את הארכה בהתאם לנסיבות החריגות, כדי למנוע הטעיית המערערים בעתיד. עוד הדגישה השופטת כי הערעור עסק בשאלות עובדתיות ומשפטיות כאחד, וסיכויי ההצלחה אינם ברורים באופן חד משמעי, ולכן ראויים להישמע. כמו כן החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, נוכח פגמיו של המערער בניהול הערעור והנסיבות החריגות של המקרה. פסק דין זה מאריך את המועד האחרון להגשת הערר וקובע תקדים למקרים דומים של מידע מטעה מוועדות ערר.