ת"א 12538-04-13

תקציר

המקרה העומד בפני בית המשפט הוא תביעה של קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לשיפוי הנתבעים בסכום ששולם כפיצוי לנפגע תאונת דרכים. לנאשם 1, שנהג ברכב, לא היה רישיון נהיגה בתוקף וגם הרכב לא היה מבוטח. נאשם 2 היה רשום כבעל הרכב. חברת קרנית, שפיצתה את הנפגע, טוענת כי שני הנתבעים חייבים בתשלום סכום הפיצוי לקרנית, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט כבר פסק לטובת תביעתה של קרנית נגד הנתבע 1, שלא השיב לטענה. השאלה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא האם הנתבע 2, הבעלים הרשום של הרכב, יכול להיחשב כ"בעלים" על פי החוק ואם התיר את השימוש ברכב, ביודעו שאינו מבוטח. בית המשפט מצא כי יש לפרש את המונח "בעלים" בהקשר זה כבעלים רשום, שאם לא כן, המונח יתייתר. עוד מצא בית המשפט כי התנהגותו של נאשם 2 מהווה אשמה, שכן הוא איפשר לנאשם 1 לנהוג ברכב ללא ביטוח. חרף טענותיו של נאשם 2 כי הוא היה בעלים סמלי בלבד, קבע בית המשפט כי התנהלותו מעידה על רשלנות והיעדר אמצעים יעילים למניעת נהיגתו של הנתבע 1 ברכב הלא מבוטח. לפיכך פסק בית המשפט לטובת קרנית והורה לנאשם 2 לשלם 50,000 ₪, בנוסף להוצאותיה של קרנית ושכר טרחת עורך דין, שניהם צמודים לשווי השקל. נפסק כי לשני הנתבעים יש אחריות משותפת ומספר חבויות, אולם בפועל קרנית אינה יכולה לגבות את מלוא הסכום פעמיים. לבסוף, מאחר שנאשם 2 לא הגיש כראוי לנתבע 1 הודעה לצד שלישי, דחה בית המשפט הודעה זו.