בש"פ 7397/05

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות, בהן חבלה בכוונה, שיבוש, החזקת נשק ותקיפה. האישומים נבעו מאירוע שבו התעמתו המערער ובני משפחתו באלימות עם שוטרים צבאיים שביקרו בביתם כדי לברר על אחיו של המערער, שהוכרז כמשתמט. המערער ובני משפחתו דחפו וצעקו לעבר השוטרים, כאשר בהמשך חזר המערער למקום כשהוא חמוש בסכין. הוא המשיך להכות שוטר, להיאבק עם אחרים ולדקור שני שוטרים. אחד השוטרים נזקק לניתוח ולאשפוז בעקבות התקיפה. נוכח חומרת העבירות והתנהגותו האלימה של המערער, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. על החלטה זו הוגש ערעור, תוך שהמערער טוען להיתכנות חלופת מעצר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם הערכתו של בית המשפט המחוזי בדבר סף הגירוי הנמוך של המערער והסכנה הנשקפת ממנו. בית המשפט העליון קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער הייתה מוצדקת, שכן מעשיו האלימים העידו על איום חמור שלא ניתן למתן בשום אמצעי חלופי. הנסיבות האישיות והמשפחתיות, חשובות ככל שיהיו, לא גברו על הסיכון הנשקף לציבור. הנה כי כן, הצו המקורי למעצרו של המערער עד לסיום המשפט נשמר.