ע"א 68/83

תקציר

פסיקת בית המשפט העליון בתיק זה נסובה בעיקרה סביב סמכות השיפוט המקבילה של בתי הדין החילוניים והדתיים בישראל, ובפרט בתביעות גירושין ומזונות. המערערת, אשר הגישה תביעת גירושין בבית דין רבני, הגישה גם תביעת מזונות בבית המשפט המחוזי. המשיב ביקש לדחות טענה זו, בטענה כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בה. בעוד שהמערערת ביקשה תחילה מבית הדין הרבני לסגור את תיק הגירושין שלה, בהמשך שינתה את דעתה. בית המשפט העליון קבע תחילה כי מזונות האישה אינם קשורים מטבעם לתביעת גירושין, ודורש אינדיקציה מפורשת אחרת. שנית, בית הדין קבע כי מאחר שתביעת הגירושין של המערערת עדיין תלויה ועומדת בבית הדין הרבני, לא ניתן לדון בתביעתה למזונות קבועים בבית המשפט המחוזי, בשל עקרון "תרתי דסטרי". עיקרון זה קובע כי כל עוד תביעת גירושין מתנהלת בבית דין רבני, אין לדון בתביעת מזונות קבועה המבוססת על קיום הנישואין בבית משפט מחוזי. עם זאת, אל לו לבית המשפט המחוזי לדחות תביעה כזו על הסף, אלא להשאיר את התיק פתוח עד שבית הדין הרבני יכריע בתביעת הגירושין. בית המשפט התייחס גם לסוגיית המזונות הזמניים. בית המשפט קבע כי מאחר שהמערערת ניסתה למשוך את תביעת הגירושין שלה מבית הדין הרבני, אל לו לבית המשפט המחוזי לסרב לבקשה למזונות זמניים בעילה של "סדר טוב". לפיכך, בית המשפט המחוזי יכול לדון באופן מיידי בתביעת המערערת למזונות זמניים, בעוד שתביעת המזונות הקבועים נותרה תלויה ועומדת עד להכרעתו של בית הדין הרבני בגירושין. לסיכום, בית המשפט העליון קיבל את הערעור, דחה את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעת המזונות, והורה לבית המשפט המחוזי להותיר את התיק תלוי ועומד מבלי לדון בו עד להחלטת בית הדין הרבני. בנוסף, חויב המשיב לשלם למערער הוצאות משפט, לרבות 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.