ת"פ 4107/09

תקציר

הנאשם הואשם בשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. על פי כתב האישום, הנאשם, יחד עם שותף אלמוני, דרש מהמתלונן 200 שקלים, איים עליו בחבלה גופנית, היכה אותו באגרופים וגנבו שרשרת בשווי 4,000 שקלים. הנאשם הודה כי אינו אשם וטען כי לא נכח במקום ולא ביצע את העבירה. השופט הרשיע את הנאשם על סמך עדותו המהימנה של המתלונן, למרות ניסיונותיו להתחמק ולסתור את הודעותיו הקודמות במשטרה. השופט קיבל את הסברו של המתלונן להתנהגותו, כי הוא מנסה להימנע מבעיות ורוצה שהעניין "ייסגר". השופט שקל גם את התנהגותו המפלילה של הנאשם בעת מעצרו – ניסיון להימלט מהמשטרה – וכן את הכחשתו את האישומים והיעדר כל ראיה תומכת. השופט דחה את טענות הנאשם בדבר מחדלי חקירה, וקבע כי הן בלתי סבירות ואינן קשורות להגנה. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי מעשיו של הנאשם מהווים שוד בנסיבות מחמירות, שכן האלימות שהופעלה – הכאת המתלונן באגרופים – התרחשה לפני הגניבה ונכנסה להגדרת העבירה. הנאשם הורשע בשוד בנסיבות מחמירות ונגזר דינו בהתאם.