ע"א 2113/06

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, שהורה למערערים לשלם למעלה מ-3 מיליון ₪ לבנק. ראשיתה של הפרשה כאשר הבנק הגיש תביעה כספית בפסק דין מקוצר נגד המערערים בשנת 2004, בגין חובות הקשורים לחשבון שפתח אחד המערערים בשנת 1981. מערערים נוספים היו מעורבים כערבים, לאחר שחתמו על ערבויות להבטחת החוב. המערערים ביקשו לערער על תווית ההליך המסכם וביקשו רשות להתגונן בטענה שנתוני ההסדר נוספו לאחר חתימתם. בית משפט קמא דחה את בקשותיהם, תוך הקפדה על תקנות פסק דין מקוצר, שכן צורפו אסמכתאות מתאימות לתמיכה בטענות הבנק. המערערים חלקו על סכום החוב, תוך שהם מפנים להסכמי עבר שהכירו בסכומים נמוכים יותר, אך לא הצליחו ליישב את חילוקי הדעות במהלך החקירה הנגדית. ערכאת הערעור הכירה בצורך בהגנה אך התנתה אותה בהפקדה של מיליון שקל ונתנה צו מניעה זמני לעצירת הליכי הוצאה לפועל. החלטה זו אפשרה למערערים להתגונן תוך הבטחת האינטרסים של הבנק, וכתוצאה מכך ניתן סעד מותנה שמטרתו לאזן בין התביעות המתחרות עד להכרעה סופית.