עת"מ 40075-08-20

תקציר

העותר טען כי מנכ"ל הלשכה נעדר סמכות לקבוע מועד לביצוע עונשי השעיה שהוטלו על ידי בית הדין המשמעתי. עם זאת, למנכ"ל יש סמכות לבצע את העונשים שהוטלו על ידי בתי הדין המשמעתיים, לרבות סמכות העזר לפרש את החלטותיהם באופן סביר. במקרה דנן, החלטת המנכ"ל לקבוע את מועד מאסר ההשעיה כיום חזרתו של העותר ללשכה הייתה בסמכותו. החלטה זו פירשה וביצעה את פסקי הדין של בתי הדין המשמעתיים באופן סביר, שכן היא דבקה בכוונת בתי הדין כי עונשי ההשעיה ירוצו לאחר כל גזר דין ולא יחפפו. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת העותרת כי עונש ההשעיה בוטל בעונש של הרחקה לצמיתות מהלשכה. בית המשפט קבע כי ללשכה סמכות ליישם עונשי השעיה לאחר חידוש חברותו של העותר. סעיף 52 לחוק לשכת עורכי הדין, המתיר חידוש חברות לאחר הרחקה לצמיתות, אינו קובע כי הלשכה אינה רשאית לאכוף עונשי השעיה לאחר החידוש. בנוסף, סעיף 42 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע כי אדם כשיר הופך לעורך דין עם קבלתו כחבר לשכה, אינו מחייב קבלה מיידית עם הגשת הבקשה. לבסוף, מצא בית המשפט כי סעיף 50 לחוק לשכת עורכי הדין תומך בהחלטות הלשכה, המאפשר לבית הדין המשמעתי להטיל על העותר עונשי השעיה גם לאחר הרחקתו לצמיתות מהלשכה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר פוטר מאגרת בית משפט בשל מצבו הבריאותי והכלכלי.