רע"פ 4827/95

תקציר

במקרה דנן, המערערת מס' 1, חברה ציבורית המייצרת ציוד רפואי חד-פעמי, והמערערת מס' 2, מנהלה ובעל המניות העיקרי בה, היו מעורבים בעניין משפטי הנוגע לאי גילוי מחלוקת משמעותית עם משרד הבריאות בנוגע למוצר החדש שברשותם. מוצר זה, שנועד להגן מפני HIV והרפס בעת מגע מיני, נחשב לתרופה על ידי המשרד, אשר חייב את המערערים להפסיק את הייצור והשיווק עד לקבלת אישורים מתאימים. עם זאת, המערערים התעלמו מהוראה זו, המשיכו בתוכניות השיווק שלהם והוציאו דוחות לבורסה (הבורסה לניירות ערך בתל אביב) אשר השמיטו כל אזכור של הסתייגות רגולטורית. פעולות אלה הובילו להגשת כתבי אישום לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך בגין הכללת פרטים מטעים בדיווחים המיועדים למשקיעים. בית משפט השלום מצא אותם אשמים במחדל בדו"ח הראשון, אך זיכה אותם בדו"ח השני. בית המשפט המחוזי ביטל זיכוי זה והרשיע אותם בשני האישומים, מה שהוביל לערעור לבית המשפט העליון. סוגיה מרכזית שנידונה הייתה האם המערערים התכוונו להטעות את המשקיעים, והאם חשיפת הפרטים שהושמטו בתקשורת פוטרת אותם מחובת הדיווח שלהם. בית המשפט העליון אישר כי המערערים, בכך שלא חשפו את איסור המשרד בדיווחיהם הרשמיים, הטעו באופן פוטנציאלי משקיעים סבירים, בהתאם לעקרון בדיקת הנאותות העומד בבסיס דיני ניירות ערך. בית המשפט הגיע למסקנה כי הדרישה הנפשית לפעול להטעיית משקיעים מתקיימת, נוכח מודעותם של המערערים להשפעה המטעה המסתברת של מחדליהם. הערעור על הרשעתם נדחה, אך בית המשפט הפחית במעט את חומרת העונש שנגזר על המערער מס' 2, והתיר עבודות שירות במקום מאסר אם מצא לנכון.