בג"צ 7437/11

תקציר

עניינו של התיק נסוב סביב החרמת כספים השייכים לעותר מכוח תקנה 84(2)(ב) לתקנות ההגנה, המסמיכה את המפקד הצבאי להחרים רכוש השייך להתאחדות בלתי מותרת. העותר טען כי הכספים שהוחרמו היו מכספו הפרטי וכי ההחרמה הייתה שרירותית. עם זאת, בית המשפט בחן חומר חסוי ממנו עולה כי העותר העביר ביודעין כספים לארגוני טרור, והצדיק את ההחרמה. בית המשפט התייחס גם לסוגיית הכספים ה"מעורבים", שם קשה להבחין בין כספים פרטיים לבין כספים המיועדים לארגוני טרור. על פי פסקי דין קודמים, במקרים כאלה הנטל הוא על העותר להוכיח כי הכספים אכן נפרדים. מאחר שהעותר לא עשה כן, קבע בית המשפט כי יש לראות את הכספים כמיועדים לארגוני טרור ולכן ניתנים להחרמה. ההחלטה נמצאה סבירה ומידתית, ללא עילה להתערבות. השופט דנציגר הגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה, ולשאת בהוצאות המשיב, תוך שהוא מורה על החזרת כל הפריטים שלא נעשה בהם שימוש במהלך החיפוש. השופטת ארבל והשופטת ברק-ארז הסכימו עם ההחלטה, והדגישו כי חובתה של העותרת להוכיח את הפרדת הכספים נובעת מניסיון חיים וקיימת גם בחקיקות אחרות הנוגעות לחילוט רכוש.