רע"א 3470/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם לטובת המבקשים. נסוב המקרה נסוב סביב מחלוקת בדבר שכר הטרחה הראוי בגין שירותי שמאות שניתנו למשיב, הוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: "הוועדה"). המבקשים, חברה ושני שמאים, הציעו בתחילה שכר טרחה בסך 13,500 ₪ עבור שירותיהם עוד בשנת 2001, הקשור לתוכנית מם/בם/4100 לפרויקט בנייה בסביון. עם זאת, לאחר פגישה בשנת 2003 הסכימו הצדדים על שכר טרחה השווה ל-1.5% מהשומה הסופית שנקבעה על ידי שמאי, מה שהביא לשכר טרחה גבוה בהרבה. הוועדה סירבה לשלם את מלוא הסכום בטענה שהאגרה מופרזת ואינה עולה בקנה אחד עם ההצעה משנת 2001, מה שהוביל את המבקשים לתבוע את יתרת שכר הטרחה. בית משפט השלום פסק לטובת המבקשים, בקובעו כי ההצעה משנת 2001 אינה הסכם מחייב וכי ההסכם משנת 2003 תקף. בנוסף, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות הוועדה ותיאר אותה כחסרת תום לב. הוועדה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז, שהפך את פסק הדין הקודם. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הוועדה וקבע כי ההצעה משנת 2001 אכן הייתה הסכם מחייב וכי המבקשים פעלו במרמה ובחוסר תום לב בשנת 2003. כתוצאה מכך, חויבו המבקשים להשיב כל שכר טרחה עודף שהתקבל מעבר לסכום הנקוב בהצעה משנת 2001. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות לערער על פסק דין זה בפני ערכאה גבוהה יותר, אך בקשתו נדחתה. הדחייה התבססה על ההבנה כי הערעור עסק בעיקר בממצאים העובדתיים ובקביעות המהימנות של בית משפט השלום, שאינם עילה מספקת להתערבות בהיעדר עניין ציבורי רחב יותר. פסק הדין מדגיש כי התערבות כזו היא חריגה ומוגבלת בדרך כלל ל"גלגול שלישי". יתר על כן, השופט לא מצא במקרה זה נסיבה חריגה המצדיקה התערבות למניעת עיוות דין. לפיכך, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.