ע"א 3379/07

תקציר

המערערת ובעלה לשעבר דוד קשרו קשר להונות את הבנק המשיב בכך שמכרו את דירתו של דוד המערער, מתוך כוונה להשתמש בתמורה לפירעון חובותיו של דוד. בהסכם המכר נקבע כי הדירה תימכר תמורת 750 אלף שקל שישולמו בתשלומים. דוד לווה את רוב הסכום הזה מהבנק, והציג את חוזה המכר כהוכחה ליכולתו להחזיר את ההלוואה. עם זאת, התשלום הסופי בסך 30,000 ₪ מעולם לא בוצע, רישום הבעלות בדירה מעולם לא הועבר לדוד, והוא לא קיבל חזקה בדירה. שנים לאחר מכן החל הבנק בהליכים נגד דוד להחזר ההלוואה. בקשתה המאוחרת יותר של המערערת למתן פסק דין הצהרתי שיבסס את בעלותה המלאה והבלעדית בדירה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר מצא כי היא השתתפה באופן פעיל בתרמית. גם הערעור על פסק דין זה, המבוסס על פסיקה קיימת, נכשל. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעת הערכאה הנמוכה יותר בדבר חוסר מהימנות עדותו של המערער ותמך בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי הבנק יכול היה לממש את הדירה במישרין. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי אין להעניק לאדם המבצע תרמית לצורך קבלת הלוואה סעד הצהרתי שיגן עליו מפני המלווה. נוכח חלקה הפעיל של המערערת בתרמית, נדחה הערעור, והיא חויבה לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.