ע"א 1662/99

תקציר

המשיבה, פוליכד בע"מ, הייתה בעלת מפעל לייצור מיכלי פלסטיק ופרסמה מכירת מכונת הזרקת פלסטיק משומשת עם מגרסה. המערערים, אלגיה בע"מ והעומד בראשה, הביעו עניין ברכישת המכונה וביקרו במפעל המשיב יחד עם סוהיל נג'אר, תושב עזה. לאחר בדיקת המכונה, חתמו המערערים על הסכם לרכישתה ושילמו סכום של 1,000 דולר. עם זאת, חלקי ה"תוגלים" של המכונה נזקקו לשיפוץ ונלקחו על ידי המערערים למטרה זו, אך מעולם לא הוחזרו. המשיב, לאחר ערעורים שלא צלחו למערערים, ביטל את ההסכם ומכר את המכונה לחברה אחרת במחיר נמוך יותר ללא חלקי "תוגלים". המשיב תבע את המערערים על הפרש המחירים, מה שהוביל לדיון בבית משפט השלום בתל אביב. בית משפט השלום קבע כי המערערת, אלגיה בע"מ, היא הרוכשת ופעלה בחוסר תום לב, ולפיכך הורה להם לשלם למשיבה את נזקיה המוכחים. המערערים ערערו על פסק דין זה, אך ערכאת הערעור דחתה את ערעורם ואישרה את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור הדגישה כי היא ממעטת להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הפרוצדורלית, שיש לה יתרון של התרשמות בלתי אמצעית מהראיות ומהעדויות. כן הורה בית המשפט למנהל המערערת לשאת בהוצאות הערעור ולשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב. בהיעדר ראיות מצדו של סוהיל נג'אר, שלא הופיע בבית המשפט, נדחתה התביעה נגדו. פסק הדין אישר את חובת המערערים לשלם למשיב ודחה את טענותיהם, והורה להם לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.