סע"ש 13090-05-19

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר של הנתבעת, הגישה תביעה נגד הנתבעת לפיצויים בגין העסקתה ופיטוריה לאחר מכן. התובעת טענה כי פוטרה שלא כדין במהלך חופשת לידה, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים, ותבעה פיצויים בגין פיצויי פיטורים, היעדר הודעה מוקדמת, הפסד השתכרות בתקופה המוגנת, אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, דמי הבראה, אי הפרשות לקרן פנסיה, הלנת שכר, ותביעות אחרות. בינתיים טענה הנתבעת כי התובעת התפטרה ואינה זכאית לפיצויים כלשהם, שכן נמסרו לה פרטי העסקתה וכל התשלומים המגיעים לה בוצעו. בית הדין בחן את נסיבות סיום ההעסקה, תוך שהוא בוחן גרסאות סותרות של התובע והנתבעת. נמצא כי התובעת הודיעה על כוונתה שלא לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה וכי את משרתה אייש מחליף קבוע. טענת התובעת כי פוטרה לא נתמכה בראיות מספיקות, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי התפטרה. לפיכך, נדחו התביעות לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין לפי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, לצד תביעות בגין היעדר שימוע, הודעה מוקדמת ואובדן השתכרות. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע בחלק מהטענות. הנתבע חויב לשלם לתובע 3,400 ₪ בגין דמי הבראה שלא שולמו, וכן את ההפרש בהפרשות לפנסיה בסך 4,825 ₪. עוד קבע בית הדין כי הנתבעת לא מסרה הודעה מוקדמת על תנאי העסקתה, ופסק לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין כך. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים שנפסקו. תביעת התובעת לפיצוי הלנה אושרה במהלך ההליך, אך בית המשפט סבר כי די בכך יחד עם יתר הרכיבים שנפסקו. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, והסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. ההחלטה התקבלה ביום שלישי, שבט תשפ"ב (5.1.2022), וזכותה של התובעת לפעול על פיה, נשמרה.