ת"א 3112/04

תקציר

התובעת, חברה שהחזיקה בהיתר חציבה בדהריה, הגישה תביעה נגד הנתבעים שהיו בעלי מניות ודירקטורים בחברה. התביעה התבססה על שתי טענות: הראשונה, כי החברה שילמה מחירים מופרזים עבור שירותי גריסה שסיפקה חברה בשם טנא, שבה היה לנתבעים עניין אישי; שנית, כי טנא קיבל אשראי מהחברה התובעת בזמן שהאחרונה שילמה הלוואות בריבית גבוהה. בית המשפט בחן את הרקע למקרה ומצא כי ההתקשרות בין התובע לבין טנא החלה בשנת 1997 ולא אושרה רשמית על ידי הנהלת החברה. עם זאת, היא בוצעה בהסכמת כל בעלי המניות, לרבות דוד זמיר, שהחזיק בשליש ממניות החברה וזכויות הניהול שלה. חוזי הגריסה של החברה נוהלו על ידי דוד זמיר, שגם אישר אותם. לאחר מותו בשנת 2000 נכנס לחברה בנו רן זמיר ולא העלה כל התנגדות להתקשרות עם טנא עד זמן קצר לפני הגשת התביעה. התובעת ניסתה להוכיח את טענותיה באמצעות שתי ראיות: תצהירו של רן זמיר וחוות דעתו של מומחה בשם אורי יעקובי. הנתבעים, מצדם, הציגו חוות דעת של שאול קרונלנד. בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי מחירי הגריסה שגבתה טנא היו מופרזים. חוות דעתו של אורי יעקובי, עליה הסתמך התובע רבות, התבססה על בסיסים לא ברורים ולא הסבירה די הצורך את הקביעות שהתקבלו. זאת ועוד, התנהגותו של רן זמיר בתקופה בה היה מעורב בפעילות החברה לא הצביעה על אי שביעות רצון מהחוזה או מהמחירים ששולמו לטנא. באשר לטענה השנייה, מצא בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כי טנא היה ספק בתפקיד בשנים 2002 ו-2003. הראיות הראו כי דווקא החברה התובעת היא זו שחייבת כספים לטנא. ההסברים שסיפקו הנתבעים לגבי הרישום החשבונאי היו משכנעים יותר. גם הנחות התובע בדבר הנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה ממתן אשראי לטנא לא הוכחו. בסך הכל נדחתה התביעה, וצו המניעה הזמני בוטל. בשל ליקויים מסוימים בהנהלת החברה, החליט בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו.