ע"פ 2513/19

תקציר

פסק הדין דן בעמדתה של ערכאת הערעור ביחס להתערבות בעונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא, תוך הדגשה כי התערבות כזו נדירה ושמורה למקרים חריגים של טעויות מהותיות או סטיות קיצוניות מהעונשים המקובלים. הנטייה להימנע מהתערבות חזקה עוד יותר כאשר העונש מצוי בטווח המוסכם בעסקת טיעון, שכן הוא נתפס כאיזון סביר בין חומרה להגינות. במקרה זה הורשע המערער במסגרת הסדר טיעון בניסיון רצח, ובית המשפט גזר עליו 13 שנות מאסר – הגבול העליון שהוסכם עליו. חומרת העבירה, הדמיון הרב בינה לבין רצח והמניע העומד מאחוריה, לכאורה שמירה על כבוד המשפחה, הם כולם גורמים שבית המשפט שוקל בבואו לקבוע את העונש. בית המשפט מדגיש את האופי האלים והנחוש של מעשיו של המערער, ומביע את הצורך של החברה לגנות מעשי אלימות מחרידים כאלה ולהרתיע אותם. בשקלול חומרת העבירה אל מול נסיבות מקלות, לרבות הודאתו של המערער, חרטה ועברו הפלילי הנקי, מגיע בית המשפט למסקנה כי העונש מידתי ודוחה את הערעור, תוך שהוא מאשרר את החלטת בית משפט קמא.