רע"פ 3828/11

תקציר

הכרעת הדין כוללת ניתוח מעמיק של עניינה של המבקשת, ובסופו של דבר דוחה את בקשתה לערעור בגין הרשעה בנהיגה תחת השפעה. פסק הדין מתמקד בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של ערכאות קודמות, אשר קבעו מעבר לכל ספק סביר כי המבקש היה שיכור, במיוחד על סמך עדותו של שוטר בזירה. גרסתה של המבקשת לגבי התנהגותה ותמהיל המשקאות נקבעה כבלתי אמינה, כאשר ממצאים של שתי ערכאות תמכו במסקנה זו, ובכך הגבילו את יכולתה של ערכאת הערעור להתערב. בנוסף, נימוקיה של המבקשת בדבר חוסר יציבותה, שעלול להיגרם בשל מצב ברגלה, נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות ואי הצגת הסברים אלה בעת האירוע. התרשמויותיו של קצין המשטרה, שציין את המבקש כ"עליז, חצוף וחסר סבלנות", נחשבו אמינות, ונתמכו בתצפיות בזמן אמת. טענת המבקש כי הרשעה צריכה לדרוש הוכחה מדעית של שכרות נדחתה, כאשר בית המשפט קבע כי התרשמות לא מדעית ובדיקות אופייניות של קצינים מיומנים הם בסיס לגיטימי לקביעת שכרות, כפי שנקבע בפסיקה קודמת. בית המשפט דחה גם את ערעורו של המבקש על גזר הדין, ולא מצא טעויות באיזון בין נסיבותיו האישיות של בית המשפט לתעבורה לבין חומרת העבירה. לפיכך, הבקשה נדחתה, ואישרה את ההרשעה הראשונית ואת גזר הדין.