ערר 85130/12

תקציר

הוועדה המקומית חייבה את המערערים בהיטל השבחה בעקבות תיקון תכנית המתאר, שאיפשר הקמת חדרי יציאה מורחבים על הגג ופרגולות. אולם, ועדת הערר דחתה טענה זו, שכן לא שקלה את הנסיבות הספציפיות של רכושם של המערערים. הוועדה הדגישה כי ההיטל נועד למסות את עליית הערך של נכסי בעלי הקרקע, דבר שלא הוכח די הצורך במקרה זה. הערכת הוועדה המקומית נמצאה בלתי מספקת, שכן היא הסתמכה על בעלותם המשותפת של המערערים בזכויות הבנייה מבלי לבחון את השפעת התיקונים על שווי דירותיהם הבודדות. בנוסף, הטענה כי קיימות זכויות בנייה לא מנוצלות לקומה נוספת הועלתה לראשונה במהלך הדיון ולא הייתה מבוססת דיה. ככלל, הגיעה ועדת הערר למסקנה כי יש לבטל את דרישת היטל ההשבחה, והוועדה המקומית חויבה לפצות את המערערים, בצירוף הוצאות נוספות. החלטה זו מחזקת את הצורך בבחינה מעמיקה של השפעת החלטות תכנוניות על שווי נכסים בודדים טרם הטלת היטל השבחה.