ענ"א 58088-06-13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הערעור מתייחס להחלטת בית המשפט העליון להכריז על ילדה בת חמש כ"קטינה נזקקת" לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. המערער, ככל הנראה הוריה של הילדה, טענו כי יש לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בנימוק שבית המשפט לא שמע את הצד של הקטינה וכי ההחלטה עצמה אינה מוצדקת. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בכך היא אישרה את שיקול הדעת של הערכאה הנמוכה יותר שלא לדון בקטינה, בהתחשב בגילה הצעיר ובאופי ההליכים, שלא היו כרוכים בהוצאתה ממשמורת הוריה. לגופו של עניין, הסכים בית המשפט המחוזי עם פרשנותה של הערכאה הנמוכה יותר לחוק החל ועם סיווגו של הקטין כנזקק. בית המשפט ציין כי החוק מגדיר קטין נזקק כמי שננטש, מוזנח, מעורב בפעילות פלילית או נתון להשפעה רעה או פלילית. נוכח קשייה הידועים של המשפחה והדיווחים על הזנחה קשה, מצא בית המשפט כי התקיימו התנאים להכרזה על הקטין כנזקק. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המערערת כי להחלטת הערכאה הנמוכה משקל כבד ביחס לאפשרות של פגיעה מינית עתידית, והבהיר כי ההחלטה מבוססת על תמונה מורכבת וקשה המצדיקה את ההכרזה, גם מבלי להתחשב בטענות לתקיפה מינית. משכך, נדחה הערעור, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר להכריז על הקטין כנזקק לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער התקבלה.