ע"פ 638/87
פסק-דין עליון
תקציר
במקרה זה הורשע המערער בניסיון רצח לאחר שירה בגיסו. הערעור התמקד בזיהוי המערער, בערעור על מהימנות עדותה של המתלוננת ועל הצורך בראיות מאמתות. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, תוך שהוא מדגיש את תוקפה של זיהוי קולי אינסטינקטיבי ומיידי בשל היכרותם רבת השנים של המערער והמתלונן. למרות היסוסו הראשוני של המתלונן לזהות את המערער באופן רשמי והיעדר מסדר זיהוי קולי רשמי, הודעתו בסופו של דבר במשטרה וזיכרונותיו המפורטים שימשו ראיה משמעותית. בית המשפט גם שלל את הצורך ב"סיוע" מאושש הנדרש בדרך כלל על פי פקודת הראיות לעדות שותף, שכן המתלונן – אף על פי שהוא מכוח "הסכם עד מדינה" – לא היה שותף לניסיון הרצח שלו עצמו אלא הקורבן. בית המשפט בחן גם אמירות מפלילות של המערער, וראה בהן הודאה באשמה, דבר שחיזק עוד יותר את גרסתה של המתלוננת. פסק הדין קבע כי הזיהוי החזותי והקולי היה אמין, ודחה את טענת ההגנה בדבר זיהוי מוטעה סובייקטיבי בתנאי לחץ או תאורה לקויים. ככלל, היעלמותו המיידית של המערער לאחר האירוע ואי מתן אליבי משכנע תרמו לאישור ההרשעה, כאשר בית המשפט העליון אישר את ממצאי בית משפט קמא ודחה את הערעור.
חקיקה מקושרת
ע"פ 638/87 נפתלי רדעי נ' מדינת ישראל, עליון (19.9.1989)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.