ת"פ 217/95
החלטה מחוזי תל-אביב-יפו
תקציר
פסק הדין נסוב סביב קבילות דו"ח שהוכן על ידי רואה החשבון יעקב ורקר, שהוא עד תביעה בתיק פלילי. הדו"ח, שלא הוכן בהתאם לדרישות החוק, נמסר לנאשמים כחומר חקירה. ההגנה טענה כי יש להחריג את הדו"ח מכמה טעמים: הוא אינו עומד במתכונת הנדרשת, כולל חוות דעת שאינן קבילות, לא אושר על ידי הרשות הרלוונטית ויש להציגו באמצעות עדויות עדים ולא כראיות. עם זאת, התביעה טענה כי אין בכוונתה להגיש את הדו"ח כחוות דעת מומחה, וכי הדו"ח מבוסס על חקירותיו ומומחיותו של ורקר. השופט פסק לטובת התביעה, וקיבל את הדו"ח כראיה. הם נימקו זאת בכך שפקודת הראיות אינה מחייבת עדות מומחה רק באמצעות חוות דעת כתובות, וכי הדו"ח, בדומה למסמך ממשלתי רשמי, אמין וקביל. יתרה מכך, השופט הדגיש כי קבילות הדו"ח אינה מונעת מההגנה לערער על תוכנו או לחקור את המומחה חקירה נגדית. פסק הדין דן גם באופייה של עדות מומחה ובגישה המתפתחת לעדות שמיעה, והגיע למסקנה כי סיווגו הפוטנציאלי של הדו"ח כעדות שמיעה אינו הופך אותו אוטומטית לבלתי קביל. ככלל, פסק הדין מדגיש את שיקול דעתה של הערכאה השיפוטית בהערכת הראיות ובקביעת משקלן, תוך בחינה עניינית של הדו"ח שהוגש.
חקיקה מקושרת
ת"פ 217/95 מדינת ישראל נ' נחמיה גנות, מחוזי (7.8.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.