בה"נ 50/80

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לקביעת סמכות שיפוט בעניין התרת נישואין בין מבקש יהודי למשיב נוצרי. בני הזוג ערכו חתונה קתולית בשנת 1960, והמבקש התנצר מאוחר יותר אך חזר ליהדות בשנת 1983. השאלה העיקרית היא האם המקרה נופל תחת הסמכות בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט-1969. בית המשפט העליון קבע כי לפי סעיף 1 לחוק זה, העניין צריך להיות בסמכותו הבלעדית של בית דין דתי. על פי סעיף 54(1) לדבר המלך במועצה על פלשתינה, 1922, לבית הדין של הקהילות הנוצריות סמכות שיפוט בלעדית על גירושין של חבריו שאינם זרים. המרת דתו של המבקש לנצרות וחזרתו ליהדות לאחר מכן לא השפיעו על סמכות השיפוט של בית המשפט של הקהילה היוונית-קתולית במקרה זה. עוד ציין בית המשפט כי ניסיונו של המבקש להסתיר את גיורו ואת נישואיו הקתוליים מהווה סיבה נוספת לדחות את בקשתו, שכן לא יהיה זה ראוי להעניק סעד למבקש לפי סעיף 3 לחוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים). לפיכך, נדחתה הבקשה לקביעת סמכות שיפוט להתרת נישואין.