ע"פ 9/75

תקציר

בית המשפט העליון הכריע במספר ערעורים על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהרשיע שבעה נאשמים בעבירות שונות הקשורות לגניבת מטענים מנמל אשדוד. שבעת הנאשמים הועמדו לדין בגין עבירות הנובעות מפרשיית גניבה מורכבת של גניבת חומרי פלסטיק מהנמל ומכירתם לנאשם רביעי. הערעורים נגעו הן להרשעות והן לגזרי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון התייחס תחילה לערעורו של דוד אלפסי, שהורשע בגניבה ממעסיק. בית המשפט אישר את הרשעתו ואת העונש המקביל של עשרים חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס, ומצא כי פסיקת בית המשפט המחוזי מבוססת. לאחר מכן, דן בית המשפט העליון בערעורם של דוד סבח ומרדכי רוזוליו, שהורשעו בגניבה ממעביד לפי סעיף 275 לפקודת החוק הפלילי. בית המשפט קבע כי המונח "נכס" בסעיף 275 מתייחס להחזקה ולא לבעלות, ובכך אישר את פרשנותו של בית המשפט המחוזי. לפיכך נדחו ערעוריהם, וההרשעות וגזרי הדין עמדו בעינם. לאחר מכן פנה בית המשפט לערעורו של שלמה זכאי, שהורשע בקבלת רכוש גנוב לפי סעיף 309 לפקודת החוק הפלילי. תפקידו של זכאי חרג מעבר לזה של מתווך גרידא, שכן הוא השתתף באופן פעיל במכירת הסחורה הגנובה. בית המשפט הסכים שהוא ביצע את המכירה, וביודעו שהסחורה נגנבה, הורשע בצדק. גם ערעורו על גזר הדין נדחה. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל את הרשעתם וגזר דינם של נתן גנון ונסים פוס. הראיות שהוצגו לא ביססו די הצורך את מעורבותם בעבירות. מעשיו של גנון הוגבלו להצגת מפלגות, ולא נמצאה כל ראיה לידיעתו על הגניבה או להשתתפותו בה. הרשעתו של פוס התבססה על הודאתו הראשונית בעובדות, שבית המשפט המחוזי לא הסתמך עליהן, והודעתו במשטרה לא ביססה את אשמתו. לבסוף התקבלו ערעוריהם של גנון ופוס, והרשעתם וגזרי דינם בוטלו, מה שהביא לזיכויים. יתר הערעורים נדחו, וההרשעות וגזרי הדין המקבילים אושרו.