הפ"ב 23117-09-19

תקציר

העותר ביקש לבטל את פסק הבוררות וטען כי הבורר הפר את חובת הגילוי שלו, חרג מסמכותו, לא נתן פסק מכריע ונעדר הנמקה. פסק הדין של המשיב תוקן ארבע פעמים, כאשר שלוש הראשונות כללו תיקונים למהות, ואילו הרביעית הייתה הוראת יישום. השופטת הסכימה כי הבורר הפר את חובת הגילוי שלו, אך קבעה כי לא מדובר בהפרה בולטת וחמורה, והעותרת לא הייתה נוהגת אחרת אילו ידעה את המידע. לפיכך, הפרה זו לא הצדיקה את ביטול פסק הבוררות. באשר לטענת החריגה מסמכות, מצא השופט כי סמכותו של הבורר רחבה והוא אינו כבול לדין מהותי או לכללים פרוצדורליים. גם פסק הבורר היה מנומק דיו. הנושאים העיקריים טופלו והוסברו בפסק הבוררות, ועשרות החלטות הביניים והצעת החוק הסופית הבהירו את חשיבתו של הבורר בסוגיות האחרות. עם זאת, השופט הסכים כי הבורר חרג מסמכותו המוגבלת לתקן את פסק הבוררות לפי סעיף 22 לחוק הבוררות. התיקונים שנעשו שינו את המהות ולא הותרו. לפיכך בוטלו הפרסים השני, השלישי והרביעי, ואילו הפרס הראשון נותר בתוקף. שני הצדדים נשאו בהוצאותיהם.