ת"א 1653/04

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש מפיץ מוצרי חשמל, שתבע פיצוי כספי משלושה נתבעים בגין מוצרי חשמל שסופקו לעסקיהם. התובע החזיק שיקים רבים שהונפקו על ידי העסק, שלא כובדו, בסך כולל 63,921 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית. השיקים נמשכו מחשבון שהיה בבעלות הנתבע השני, אביו של הנתבע הראשון, שניהל את החשבון בזמן שהאחרון ניהל את העסק. החשבון נפתח על שם העסק, כאשר רק מספר תעודת הזהות של הנאשם השני הופיע בו. הנאשם השלישי היה הבנק שהחזיק בחשבון. בית המשפט מצא כי חתימתו של הנתבע הראשון הייתה על השיקים וכי הוא הודה כי הוא חייב לתובע כ-50,000 ₪. בית המשפט הורה לו לשלם לתובע 50,548 ₪, בהתחשב בניכוי של 13,704 ₪ בגין ציוד שהוחזר. עוד מצא בית המשפט כי הנתבע השני, על אף היותו בעל החשבון הרשמי, העניק במשתמע לנתבע הראשון רשות לחתום על השיקים. הדבר נקבע על סמך חוק השליחים, המגדיר את השלכות השליחות, והעובדה שהחשבון והצ'קים שימשו לניהול העסק. כך, הן הנתבע הראשון והן הנתבע השני חויבו בתשלום לתובע בסך של 35,016 ₪, לאחר ניכוי סכום שהתובע כבר גבה מהנתבע הראשון בהליכי הוצאה לפועל קודמים. בית המשפט דחה את התביעה נגד הבנק ולא מצא כל הפרת חובה או רשלנות מצדו. הבנק רק מילא את בקשת פתיחת החשבון של הנתבע השני, ולא יכול היה לשלוט בפעולות הבאות של בעלי החשבון. עוד נמצא כי התובע פעל ברשלנות בכך שלא אימת את פרטי החשבון למרות השיקים שהוחזרו. כמו כן, נפסק לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ + מע"מ משני הנתבעים הראשונים, ואילו הנתבע השלישי (הבנק) קיבל מהתובע 2,500 ₪ + מע"מ. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 25.3.2007.