בד"מ 10/06

תקציר

ביום 25.1.2005 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק דין לטובת בנק המיוצג על ידי עורך דין וכנגד מר א' שיוצג על ידי הנתבע. הבקשה נענתה וחייבה את הבנק לשלם ל-א' 1,500 שקל בתוספת מע"מ. סכום זה הוביל לשורה של אירועים שהסתיימו בתלונה נגד הנתבע. מיד לאחר הדיון מסר א' לנאשם מסמך המעיד כי הפקיד לו את 1,500 השקלים. לאחר מכן דרש הנאשם כי הכסף ישולם לאשתו, לה העביר לכאורה את הכספים. המתלוננת סירבה ומעשיו הבאים של הנאשם היוו את הבסיס לתלונה. המתלוננת טענה כי הנאשם פנה לגורם מיוצג, בניגוד לכללי האתיקה. עם זאת, הנתבע העיד כי המכתבים המדוברים לא נשלחו לבנק, ובית המשפט מצא כי כך הם פני הדברים. באשר לאזכור הכיתוב "העתק: בנק" על גבי המכתבים, קבע בית המשפט כי אין בכך משום איום ובלתי סביר בהתחשב בכך שהמתלונן עשה זאת במכתב לנאשם. עוד קבע בית המשפט כי ניסיונו של הנתבע להמחות את זכותו של מר א' להוצאות לא צלח, ועל כן הוא לא פגע בכבוד המקצוע. עוד טענה המתלוננת כי הנאשם טען טענה עובדתית כוזבת, בניגוד לכללי האתיקה. בתצהיר שהגיש הנאשם לתמיכה בבקשה לפטור מאגרה נאמר כי הוא זוכה מאשמה פלילית והושעה מעבודתו, דבר שהמתלונן ערער עליו. הנאשם הורשע בחלק מהאישומים אך זוכה מאוחר יותר מאחרים, ואילו ההרשעה נמחקה. בית המשפט קבע כי הניסוח התחבירי של הנאשם אינו בלתי נכון, ולכן לא ניתן להרשיעו בעבירת משמעת. משכך, זיכה בית המשפט את הנאשם מכל האישומים בתלונה, אך לא פסק לו הוצאות כלשהן בשל אופיו הממושך של הדיון. פסק הדין ניתן ביום 19.3.2007.