ת"א 1689/08

תקציר

התובע, שהיה בעל חברה לניהול תיקים, תבע את הנתבעים בגין לשון הרע לאחר סיום החוזה שלו עם סולומון. הנתבעות הן סולומון שוקי הון בע"מ, חברת הבת סולומון קרנות נאמנות בע"מ, ושני עובדי רשות ניירות ערך, לרבות ראש מחלקת פיקוח על קרנות נאמנות, אשר ניהלו שיחת טלפון עם מנכ"ל סולומון בנוגע להתנהלות התובעת כמנהלת תיקי השקעות עבור סולומון. לטענת התובע, התבטאויותיו של ראש הפיקוח בשיחה זו היו בגדר לשון הרע וגרמו לו נזק, שהובילו לסיום החוזה עם סולומון ולפגיעה בשמו הטוב בשוק ההון. הנאשמים טענו כי השיחה הייתה אקט פיקוחי שגרתי, כי הדברים שנאמרו היו אמיתיים ומבוססים על אינטרס ציבורי, וכי יש להם הגנות שונות על פי החוק. בית המשפט קבע כי הדברים שנאמרו במהלך שיחת הטלפון מהווים לשון הרע, שכן יש בהם כדי להשפיל את התובע ולפגוע במעמדו בעסקו ובמקצועו. השיחה, שהזהירה מפני הפרות אפשריות של החוק המיוחסות לתובע, עלולה הייתה להשפיל אותו בעיני אדם סביר, במיוחד אם הן הגיעו מגוף רגולטורי מוסמך. עוד מצא בית המשפט כי קיים קשר סיבתי בין דברי לשון הרע לבין הנזק הנטען על ידי התובעת, שכן השיחה הייתה גורם מצטבר שהביא את סולומון לנתק את החוזה עם התובע. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנתבעים אינם אחראים לפרסום שכן הוא מוגן על פי מספר הוראות בחוק איסור לשון הרע. הפרסום הותר משום שהיה חלק מחובתה של רשות ניירות ערך לפקח על קרנות נאמנות ולהגן על האינטרסים של המשקיעים. כמו כן, היא הייתה מוגנת תחת הגנת האמת והגנת תום הלב, שכן האמירות התבססו על בדיקות ותלונות על התנהלות התובעת, והן נעשו כדי להגן על האינטרסים הלגיטימיים של שלמה ולקוחותיה. בנוסף, הנתבעים, בהיותם עובדי ציבור, היו מוגנים על פי פקודת הנזיקין, שכן פעלו במסגרת תפקידם, ולא הייתה כוונה לגרום נזק. לפיכך, נדחתה תביעת לשון הרע, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 50,000 ₪.