ע"פ 288/88

תקציר

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירות של ניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח ותקיפה בכוונה לבצע עבירה לפי סעיפים 345, 345(א), 32 ו-381(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. במהלך הערעור בחן בית המשפט את נאותות הראיות שהוצגו, ובפרט התמקד בעדותה של המתלוננת – היבט מרכזי במסגרת התיקונים לפקודת הראיות שנועדו להפחית את הנטל המוטל על נפגעי עבירות מין באמצעות הסרת הדרישה לראיות מאששות. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט קמא, והדגיש כי על שופט לנמק מפורשות את ההסתמכות על עדות הקורבן בלבד, אשר נתקלה בדיווח אמין ומיידי של המתלונן על האירוע. בית המשפט אימץ את העדפתו של השופט קמא את גרסת המתלונן על פני גרסת המערער, וציין את חוסר העקביות וחוסר המהימנות של האחרון. זאת ועוד, נדחתה טענת המערער כי העובדות אינן מהוות ניסיון אונס. בית המשפט מצא כי המעשים – כגון כניסה בכוח, קריעת בגדים וניסיון להסרת מכנסיה של המתלוננת – מעידים בבירור על כוונה לבצע את העבירה. בית המשפט העליון התייחס גם לערעורו של המערער על גזר הדין, בקובעו כי גם אם היה נמחק אישום אחד, העונש היה נותר מוצדק משום שהעונש היה מבוסס על ההתנהלות הפלילית הכוללת ולא על אישומים פרטניים. לפיכך נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר הן את ההרשעה והן את העונש של חמישים חודשי מאסר, כאשר שלושים חודשים לריצוי והשאר על תנאי, מותנה בכך שהמערער לא יעבור עבירה דומה בתוך שלוש שנים מיום שחרורו.