דנ"א 46246-01-25

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המבקשים לקיים דיון נוסף בפסק דינו הקודם של בית המשפט העליון בנוגע לשתי קבוצות של מבקשים: גופים מוסדיים וחוסכים. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם לנזק הנובע מפרשת "מניפולציית הליבור". לגבי הגופים המוסדיים, בית המשפט מצא כי הם אינם עומדים בדרישות להגשת תביעה ייצוגית כמפורט בחוק תובענות ייצוגיות, ולכן דחה את בקשתם. עוד קבעו השופטים כי אמנם יש להכיר עקרונית בעילת התביעה בגין נזק עקיף, אך המבקשים לא הוכיחו בשלב מקדמי זה את היסודות הנדרשים לאישור. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט כבוב ואליה הצטרף השופט מינץ, קבעה כי תביעה ייצוגית המוגשת על ידי חוסכים צריכה להיות מאושרת רק במקרים חריגים ולקבוע תנאים מוקדמים מסוימים, לרבות פנייה מוקדמת לגופים המוסדיים. ממלא מקום הנשיא פוגלמן חלק על דרישה זו, אך הסכים כי יש לדחות את הערעור. פסק הדין קבע תקדים חדש בכל הנוגע להכרה בעילת התביעה בגין נזק עקיף, אך בית המשפט החיל את הקריטריונים הקיימים לדחיית הבקשה על הסף. טענות המבקשים ודעת המיעוט בפסק הדין לא שכנעו את בית המשפט לקיים דיון נוסף. ככלל, הבקשה נדחתה ללא תגובת המשיבים, ולא נפסקו הוצאות.