עע"מ 6956/17

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למחלוקת על פרשנותה ויישומה של תכנית מפורטת להיתרי בנייה. התוכנית, שאושרה במסגרת תמ"א 38, קובעת מכסות למתחמים. כנגד המערערת הוגשה עתירה מנהלית כנגד הליך קבלת ההחלטות בעניין היתרים אלה. בית המשפט לעניינים מנהליים פסק לטובת העותרים, והביא את המבקשים, שלא היו חלק מההליך הראשוני, לבקש להצטרף להליך הערעור כמערערים. השופטת, ליאת בנמלך, פירטה את הקריטריונים למתן אפשרות לצדדים חדשים להצטרף לערעור, הכוללים השפעה ישירה על זכויותיהם וחובותיהם של המבקשים, הליך נלווה בו היו מעורבים והסבר סביר לאי הצטרפות להליך הראשוני. בנמלך הגיע למסקנה כי המבקשים לא עמדו בקריטריונים אלה, שכן הם לא יכלו לטעון לקיומו של הליך נלווה, שכן נודע להם על ההליך העיקרי רק לאחר מתן פסק הדין. בנוסף, הכללתם כמערערים כמוה כקבלת טענה שבית המשפט דחה בפסק דינו. בעוד שהמבקשים יכלו להצטרף לערעור כמשיבים, בנמלך טען כי הדבר אינו יעיל ומיותר, שכן לפסק הדין השלכות רחבות, והמבקשים לא הציגו טיעונים משכנעים מעבר למה שהמערער יכול היה להעלות. כמו כן, המערער, בהיותו גוף ציבורי, היה אמור לייצג את האינטרס הציבורי כראוי. לפיכך, בקשת ההצטרפות לערעור נדחתה. השופטת הדגישה כי המבקשים לא עמדו בדרישות ההצטרפות לערעור וכי שיקולי יעילות וסדר פרוצדורלי אינם מצדיקים את הכללתם, מה גם שלא הציגו טענות חדשות. פסק הדין, שניתן ב-10 באפריל 2018, לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.